יצחק לבני לא נחשב לאדם קל, אבל הסתדרתי אתו. ב-1961, כאשר קוּדם לתפקיד עורך "במחנה", המליץ עלי כמחליפו. בגיל 27 הייתי לעורך "במחנה נח"ל", ואחרי חצי שנה איחדו אותנו עם מערכת "במחנה גדנ"ע" והייתי עורכם הראשי של ירחונים אלה, שהופיע מטעם אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון, ופיקודי הנח"ל והגדנ"ע, בהתאמה.

ריאיון עם ש"י עגנון ל"במחנה נח"ל". במרכז: יצחק לבני. אני מימין

עשר שנים התמדתי במלאכת עריכה זו. היו אלה שנים נהדרות. היינו כולנו צעירים ונלהבים והמדינה הצעירה, שבקושי מלאו לה 20-15 שנה הייתה מבטיחה וגם מקיימת. לצידי עבדו באותם שנים אנשים כלבבי: חיים פלטנר וזאב ענר ב"במחנה נח"ל", ויהודה אטלס ויורם טהרלב ב"במחנה גדנ"ע". אליהם יש לצרף שורה ארוכה של כתבים צבאיים. ביניהם היו: נחמן שי, זאב סגל, מרדכי גילת, ניבה לניר, מנחם מיכלסון, צבי רימון ועלי מוהר.
 

מבחינת האחריות היינו כפופים לאגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון, והעבודה המעשית נעשתה תוך תיאום עם מפקדי הנח"ל והגדנ"ע, לגבי כל אחד מהעיתונים. סיירנו בארץ, יזמנו וכתבנו כמעט כל מה שרצינו והעיתונים זכו להצלחה ולהערכה, ואף הייתה להם תפוצה נכבדה – בין 10,000 ל-20,000 עותקים.
כעורך במחנה גדנ"ע זכיתי להתלוות לשני מסעות של תזמורת הגדנ"ע בחוץ-לארץ – ב-1966 להולנד וצרפת וב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים, לכמעט חצי עולם. זה היה מסע מוסיקלי-הסברתי של תזמורת הנוער הייצוגית של ישראל, והמיוחד בה היה המנצח: שחקן הקולנוע והקומיקאי הנפלא דני קיי. דני ידע לנצח על כעשר יצירות של מוסיקה קלה, והוא היה עושה זאת בצורה וירטואוזית בחצי הראשון של הקונצרט. בחצי השני ניצח שלום רונלי-ריקליס על יצירות קונצרטנטיות מקובלות.
הקונצרטים נערכו ברומא, מילנו, ג'נבה, קופנהגן, אמסטרדם, בריסל; ויניפג, קלגרי ו-ונקובר (קנדה);, מכסיקו סיטי; ועריה המרכזיות של דרום אמריקה: בואנוס איירס, מונטיוידאו, סאן פאולו, ריו דה-ז'נירו וקראקאס.
המסע נמשך שישה שבועות בחודשים נובמבר ודצמבר 1967. בכל מקום נתקבלנו כאילו אנו ניצחנו במלחמה ושחררנו את ירושלים.
ב-1970, לאחר כמעט עשר שנים בתפקיד הכפול, שאליו נוספה ב-1968 גם עריכת תוכנית הגדנ"ע בגלי צה"ל, "חץ וקשת", הרגשתי שמיציתי את יכולתי וכישורי במסגרת זו וחיפשתי אפיקים חדשים.