כמו לכל תנועה המכבדת את עצמה, לתנועת הפועלים הישראלית (ואף להורתה – הארצישראלית) היה המנון משלה. ליתר דיוק שניים ואפילו שלושה.
ההמנון הראשון, בהיות התנועה ציונית-סוציאליסטית, היה ההמנון הלאומי – 'התקווה'.
ההמנון השני היה רק שלה, והוא אומץ בדרך לא-ברורה. המדובר ב'ברכת עם' מאת חיים נחמן ביאליק, שבפי כל נקרא 'תחזקנה', על-פי המלה הראשונה שלו.
לשיר, שביאליק כתב עוד ב-1894, יש שמונה בתים, אך תנועת הפועלים אימצה רק את הבית הראשון:

תֶּחֱזַקְנָה יְדֵי כָל אַחֵינוּ הַמְּחוֹנְנִים
עַפְרוֹת אַרְצֵנוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם.
אַל יִפֹּל רוּחֲכֶם, עַלִּיזִים מִתְרוֹנְנִים,
בֹּאוּ שְׁכֶם אֶחָד לְעֶזְרַת הָעָם.

המעניין בשיר הזה, שהוא נכתב למענן של המושבות הראשונות בארץ ישראל, שהיו בנות-פלוגתה של הפועלים, בעיקר מאז העלייה השנייה. זהו שיר 'מגויס' הקורא להתנדבות, לעלייה לארץ ולבנייתה – ולכן כה דיבר אל ראשוני תנועת הפועלים.
ביאליק לא אהב את העובדה ש'ברכת עם' שלו הפך להמנון, ובעת שהשתתף בטקסים שבהם הושר וכל הקהל קם על רגליו – נהג להישאר לשבת.

נחום רומבק, 'השבים ממלאכת יומם', מגזרת נייר,
באדיבות ארכיון השומר הצעיר, יד יערי (C)

ההמנון השלישי היה מיובא. הכוונה היא ל'אינטרנציונל' – המנון תנועת הפועלים הבינלאומית. ה'אינטרנציונל' הושר לראשונה בארץ בתקופת העלייה השנייה, אך רק ביידיש או ברוסית. התרגום העברי נעשה בידי משורר צעיר, בן 22, בשם אברהם שלונסקי.
הימים ימי העלייה השלישית (1922). שלונסקי היה חלוץ צעיר בפלוגת גדוד העבודה בעין חרוד הוא כתב שירים בסתר, מחשש שיאשימוהו בבטלנות ובוהמייניות. והנה נתגלה כי שיר שלו פורסם בעיתון בתל-אביב. ב-1 במאי 1922 הצליח לכפר על 'עוונו'. הוא שיחק כדורגל בקבוצת הכדורגל של הגדוד והבקיע את שער הניצחון, ובאותו יום עצמו תרגם את ה'אינטרנציונל' לעברית.
לשיר במקור שישה בתים ובית חוזר. בארץ נהוג היה לשיר רק את שני הבתים הראשונים ואת הבית החוזר:

קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה
עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב.
אֵשׁ הַנְּקָמוֹת הַלֵּב לִחֵכָה,
לִקְרַאת אוֹיֵב הִכּוֹן לַקְרָב.

עוֹלָם יָשָׁן עָדֵי הַיְּסוֹד נַחְרימָה
מִגָּב כָּפוּף נִפְרוֹק הָעֹל.
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נַקִּימָה
לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל, מָחָר – הַכָּל.

זֶה יִהְיֶה קְרַב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנָצְיוֹנַל יֵעוֹר, יִשְגָב אָדָם.

לקראת סיומה של המאה ה-20 תרגם חיים חפר את השיר (בחלקו) מחדש, בגרסה מודרנית יותר. הוא שינה לגמרי את הבית הראשון ואת הבית החוזר והשאיר על כנו את הבית השני.