בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21, הייתי כבר גימלאי, לפחות בצורה חלקית. את עבודתי בבית ברל סיימתי, ואילו באוניברסיטת תל-אביב המשכתי לערוך את "קשר" עד אמצע 2003. או-אז גילו שלטונות האוניברסיטה כי הגעתי לגיל 68, ואף שעבדתי לפי חוזה מיוחד, הודיעו לי שעלי לפרוש. היו אלה ימי צמצומים, "קשר" נסגר וכן הוקפאו פעולותיו של "מכון ברונפמן".
הלכתי הביתה בהרגשת חמיצות, שכן הרגשתי שאני יכול עוד לתרום. לזכותה של האוניברסיטה ייכתב, שגם הפעם נושאי הפרישה והפיצויים טופלו על הצד היותר טוב.
שלוש שנים לאחר מכן, חידש פרופ' יוסף גורני את פעילותו של "מכון ברונפמן" והוא ביקש ממני לחזור. לערוך את "קשר" לא הסכמתי, אך מאז 2006 אני מסייע לו בדרכים שונות, כותב ל"קשר" שהתחדש בעריכתו של פרופ' גדעון קוץ, קורא מאמרים ומחווה עליהם את דעתי.
אני ממשיך לכתוב ולערוך והרשימה הבאה, הסוקרת את רשימת ספרַי בעשור הראשון של המאה ה-21 והאלף השלישי, מוכיחה זאת:
מאז שנת 2000 ראו אור 16 ספרים חדשים מפרי עטי:
בנוסף לרשימה הנכבדה הזו היה לי חלק בעריכה ובהוצאה לאור של שורה לא קצרה של ספרים, חוברות וקטלוגים של תערוכות שאצרתי, בעיקר בבית בן-גוריון בתל-אביב, בבית קריניצי ברמת-גן ובבית ראשונים בהרצליה.
את 48 שעות היממה אני מחלק בין כתיבה, עריכה, ייעוץ היסטורי בבית קריניצי ברמת-גן, מעט הרצאות ופעילות התנדבותית, בין השאר בבית בן-גוריון בתל-אביב, בתחומים רחבים בהרצליה עירי (בית ראשונים, ועדת השמות, ועדת השימור וועדות עירוניות נוספות, הנהלת מוזיאון הרצליה לאמנות, ייעוץ בנושאי חינוך, ועוד) ובמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
בעשור זה זכיתי גם לקבל שלושה פרסים: פרס סוקולוב לעיתונות הכתובה, פרס הרצל ופרס בן-גוריון.
מקבל את פרס בן-גוריון מנשיא המדינה שמעון פרס, 2007
בקיץ 2009 מלאו לי 75 שנה. ציינו את היובל-וחצי במסגרת משפחתית מצומצמת עם רעייתי לאה, הבן, הבנות והנכדים, 9 במספר. למחרת בבוקר קמתי למלאכת יומי, הרבה כתמיד.
לפי רישומי בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי יש ללאה ולי ייצוג נכבד: קרוב ל-300 ספרים ופרסומים (לשנינו). לפעמים גם לנו קשה להאמין...
לא אחת שואלים אותי: וכי לא הגיעה העת לעזוב את העט ומקלדת המחשב ולנוח? אני משיב בדברים שאמר לי ידיד טוב כשמלאו לי 75 (ע"ה בעברית צחה): "ע"ה, לא עלינו, זה עליו השלום, אבל גם עוד הלאה. אני בוחר באפשרות השנייה, כך שאת הסיכום הביוגראפי הזה אפשר לראות כסיכום ביניים.
לסיום, שתי תמונות משפחתיות. לאה ואני צולמנו בעת טיול בירדן, עוד בימים שדמותו של המלך חוסיין הציצה מכל פינה; ועם הנכד עידן, כשהיה עדיין צעיר לימים וכבר שיחק אתי שחמט.