זיכרונות הווה
מרדכי נאור
כתב-העת "אותות" של איגוד המפרסמים ביקש ממני בתחילת 1978 להעלות על הכתב את פעילותי ומהלכַי במהלך שבוע שלם – מיום ראשון בבוקר עד מוצאי שבת. הרשימה, ואולי הכתבה, הארוכה שנשאה את השם "זיכרונות הווה", נפתחה בדברי המערכת, שכללו את המשפטים האלה:
מרדכי נאור, בן 43, מכהן כמפקד גלי צה"ל קרוב לארבע שנים. כתב מספר ספרים בנושאי צבא, ביטחון ונוער וכן שלושה ספרי ילדים.
מגלה עניין רב בתולדות ארץ-ישראל. ערך ועורך תוכניות רדיו וטלוויזיה בתחום זה, ובעל טור קבוע ב"מעריב".
נשוי למשוררת לאה נאור ואב לשתי בנות (18 ו-8) ובן (14).
וכך כתבתי:
יום א'
מדי יום ראשון בבוקר אני פוקד את מטע האפרסקים שלי, המחליף משבוע לשבוע את צבעו ונופו. השבוע הוא אדום לגמרי. השלכת בעיצומה ורק ענפיהם האדומים של העצים בולטים למרחוק. למעשה אין המטע שייך לי, אם כי אני קשור אליו באופן הדוק. הוא מצוי באמצע הדרך בין תל-אביב לירושלים, בין לטרון לשער הגיא. אני חולף עליו מדי יום א' בדרכי לירושלים ועוקב מקרוב אחרי התפתחותו השנתית – לבלוב, פריחה, קטיף, שלכת וחוזר חלילה. בעוד שבועיים ייראו הניצנים הראשונים.
יום א' הוא היום הירושלמי שלי. פגישותי בירושלים נקבעות במכוון ליום זה. אחר הצהריים, מדי יום ראשון, נערכת הישיבה השבועית של הוועד המנהל של רשות השידור, בה אני משתתף כמשקיף.
הבוקר, קודם לנסיעה לירושלים, דחוס מאוד. יציאה מהבית בשבע וחצי ומעקב צמוד אחר ההודעות המשודרות ב"גלגלי צה"ל" – תוכנית הנהגים שלנו. זוהי תוכנית מצליחה ומושכת, וכנהגים רבים אחרים אף אני נעזר בה. ככל נהג שעליו לצלוח מדי בוקר את תל אביב מצפונה לדרומה, אף אני מלקט בבוקרו של יום א' זה את פירורי המידע על הפקקים הקיימים והצפויים, בסיועו האדיב של אלי ישראלי, השדר המוטס במסוק ושאר הכתבים מהמוקדים השונים.
הנסיעה מתמשכת למעלה משלושת-רבעי שעה ואני ממשיך בהאזנה. עתה הגיע תורו של יומן הבוקר. אצלי ההאזנה היא עבודה ואני משתדל לזכור כמה נקודות שהועלו במהלך השידורים ולהעיר על כך לנוגעים בדבר.
בשמונה וחצי – בתחנה. פגישה ראשונה להבוקר עם המפיק אריאל כהן, חייל בריא-גוף שהוא גם פסנתרן מחונן. אנו עוסקים בתוכניות ט"ו בשבט, שישודרו בעוד שבוע. לאחר חצי שעה – הקלטה. אני תורם את חלקי לתוכניתם של פרופ' יהושע בן-אריה ויואל רפל "עולים לציון". התוכנית הנוכחית עוסקת בעלייה השלישית ואני מספר על הספינה "רוסלאן", ה"מייפלאואר" הארצישראלית משנת 1919.
ב-10, מדי יום א', אנו מקיימים את ישיבת התוכניות השבועית. דנים בתוכנית המישדרים של השבוע שיחל בעוד שבועיים. תוכנית זו מתבססת על תכנון המישדרים השנתי ומדי שבוע משובצות בו התוכניות המתאימות. הישיבה נמשכת כשעה ורבע ובמהלכה עולים נושאים שונים הקשורים לתוכניות המוצעות או לאירועים בחיי התחנה.
הישיבה הבאה – עם סגן מפקד גל"ץ, צבי שפירא. אנחנו מעלים נושאים שהצטברו בשבוע החולף וביניהם נושא "בוער" בימים אלה – יחסים מתוחים בין ועד העובדים העיתונאיים להנהלה. הדבר מעט מעיק, אך אם מביאים בחשבון שבגלי צה"ל הכל מתנהל כמו במשפחה בה רבים ומתפייסים במהרה, השד אינו נורא כל כך. בסך הכל אין מקום לטענות. היחסים החברתיים והמקצועיים אצלנו הם יותר מטובים, בהשוואה לכל מקום עבודה תקשורתי אחר בארץ.
בצהריים – הנסיעה לירושלים. אני אוסף שלושה טרמפיסטים וצובר עוד שעת האזנה. מטע האפרסקים, כאמור, בשלכת אדומה. בבירה – פגישה ראשונה עם דן פתיר, יועץ ראש הממשלה לתקשורת, ביחס להשתתפותו של מר בגין בתוכניתנו "קו פתוח עם ראש הממשלה". הדבר סוכם עם רה"מ לפני מספר חודשים ועתה אנו מבקשים לקיים את השידור, בו יאופשר למאזינים לשוחח עם מר בגין בסיוע גלי צה"ל.
התחנה הבאה – ישיבת הוועד המנהל של רשות השידור. היום דנים, שלא כמקובל, בנושא "שלנו" – פרסום תוכניות גלי צה"ל בטלוויזיה. שבע שנים (!) מדברים על כך, והדבר אינו בא לידי ביצוע. היום – אולי, אולי... – תתקבל החלטה. בשנה האחרונה אני מרבה ללחוץ בעניין.
הדיון קצר והאווירה טובה. רוב המשתתפים תומכים בעמדתנו, שלא ייתכן כי שידורי גלי צה"ל יהיו "מחוץ לתחום" בפרסומי הטלוויזיה. מתקבלת, פה אחד, הצעת ביניים: מעתה יהיה דין אחד לתוכניות שלנו ושל קול ישראל. מתי ואיך לפרסם – הדבר ייקבע בישיבה הבאה.
אנשי הטלוויזיה שוללים כל פרסום ומצידם ההחלטה הטובה ביותר היא לא לפרסם תוכניות של שתי התחנות או לדחוק את המידע לסוף השידורים, מאוחר בלילה. שואלים אותי אם אני מרוצה מההחלטה. ככה-ככה אני אומר, אם כי גם מה שנתקבל הוא הישג לא מבוטל.
מירושלים – הביתה להרצליה. אני אוסף שני טרמפיסטים וברגע האחרון מגיע שלישי, איש מילואים מגודל הממלמל משהו על מושב באמצע הדרך. אני מנסה לומר לו שהנסיעה היא ישירות לשפלה, אבל הוא מפציר שאקח גם אותו – ונכנס. אחרי חצי קילומטר מתברר כי "שכר מצווה – מצווה". המכונית מושכת ימינה. תקר. איש המילואים מתגלה כעובד מוסך וכהרף עין הוא מחליף את הגלגל.
הביתה אני מגיע בשעה 7 בערב. מגיעות כמה שיחות טלפון, בעיקר מעיתונאים שכבר שמעו על החלטת הוועד המנהל ומבקשים פרטים נוספים.
ב-8 – יציאה נוספת לדרך. הפעם עם לאה, הרעיה, לפגישה שלה בפתח תקווה. הפעם אני על תקן נהג. לאה נפגשת עם דוקטור אמריקאי חביב, בעל-גוף, דתי ומומחה לחינוך. הנושא: תרגום סידרת ספרים לילדים. נוכח גם נציג הוצאת הספרים. פגישה עליזה מאוד שבוודאי יהיו לה פירות [אם להקדים את העתיד, זוהי סידרת "ד"ר סוס", שלאה רעייתי תרגמה בשנים הבאות 30 מספריה לעברית}.
בחזרה הביתה, האזנה ליומן חצות ו... כמדומה שמספיק ליום אחד.
יום ב'
יום קל יותר. במרכזו דיון עם מנהלי המחלקות בתחנה על סקר ההאזנה שלנו, שהשבוע יינתן לו פרסום. התוצאות טובות למדי, אם מביאים בחשבון שתחנת גלי צה"ל פועלת בתקציב סמלי ממש, ושעלות שעת-שידור שלנו מגיעה ל-1,600 ל"י, בהשוואה ל-8,500 ל"י של שידורי ישראל. לכך יש להוסיף שעוצמת המשדרים שלנו היא 20 קילוואט לכל היותר, בדומה לעוצמת "קול ירושלים" משנת 1936, כך שאנו חיים בנס, ואולי שידורינו גם די טובים...
המַשדרים – זוהי בעיית הבעיות שלנו. רשתות א', ב' ו-ג' של קול ישראל, משדרות בעוצמה של 200 קילוואט כל אחת. אפילו לאייבי נתן יש משדר של 50 קילוואט. מדינות ערב, מסביבנו, בונות משדרי ענק בני 500, 1,000 ואפילו 1,500 קיולוואט, אשר עשויים, פשוטו כמשמעו, "להוריד אותנו מהמפה". אם לא נצליח להקים תוך שנים אחדות משדר מרכזי בן 200 קילוואט לפחות, יֵלך מצבנו ויחמיר, עד כדי גוויעה רדיופונית, חלילה.
הפורום הזה של מנהלי מחלקות בגלי צה"ל הוא חדש יחסית והוקם רק אשתקד. משתתפים בו ראשי מחלקות האומר, התוכניות הצבאיות, תרבות ובידור, מוסיקה, קריינות ויומני החדשות. אליהם מצטרפים הקצין הטכני, קצינת הניהול, סגן המפקד ואנוכי. עד השנה שעברה היה מבנה התחנה צנטרליסטי לחלוטין, וכל החלטה "נחתכה" למעלה. עתה קיבלו מנהלי המחלקות חלק מהאחריות התפעולית.
הסקר, בחלקים ניכרים שלו, בהחלט מחמיא. הנשאלים נתנו לגל"ץ ציון גבוה מאוד בהערכת התוכניות ובמוסיקה. אפילו ביומני החדשות המשודרים במתכונת זו רק ארבע שנים, הגענו לציון חיובי של 81%, שאינו רחוק כל-כך מהציון של יומני רשת ב' – 91%.
אחר הצהריים אני מטפל בדואר נכנס ויוצא. הכמות גדולה מאוד. מאזין יפאני כותב שקלט את שידורי גלי צה"ל באוסאקה (יופי, היה רצוי לפרסם זאת, אך מה נאמר אז למאזינים מנתניה או מעמק בית שאן המתקשים לקלוט אותנו בגלל חולשת המשדרים?...); מאזין אחר משבח את האוניברסיטה המשודרת שלנו ובנשימה אחת הוא מבקש שנדאג לתרגום עברי של הפזמונים הלועזיים.
תוך כדי מעבר על הדואר נכנסים ויוצאים כתבים, קריינים, עורכים ואורחים למיניהם. אני חסיד שיטת "הדלת הפתוחה", ורבים המנצלים אפשרות זו. לא הכל בתחנה סבורים שאני פועל נכונה, אך אני איני מוותר.
הנסיעה הביתה מתואמת עם יומן הערב. בבית מאריך הטלפון את יום העבודה. אחד העורכים מתקשר ומשמיע קטע מתוכנית בעייתית בעיניו; התעוררו בעיות ביחס להחלפת הצוות שלנו בקהיר; ועוד שיחות חשובות ופחות חשובות.
בערב, בבית, מעט טלוויזיה, ויחד עם הבן המתחיל ללכת בעקבותי, אני מכין תסריט לסרטון פנס-קסם של מרכז ההסברה. הנושא: העלייה הראשונה.
יום ג'
יום בלתי שיגרתי – רובו סיור מחוץ לתחנה. שלמה להט (צ'יץ'), ראש עיריית תל-אביב, הזמין את "ועדת העורכים", שעם חבריה אני נמנה, לסיור בתל-אביב. לפני הסיור – ביקור בוקר בתחנה בין 7 ל-8 בבוקר. במערכת היומן שוקדים על הכנת יומן הבוקר. לאחר מכן ארוחת בוקר במזנון הקטן של דווידוביץ' שהוא ביתם השני של אנשי התחנה, ובתשע אני מגיע לבית העירייה.
בין תשע לשלוש אחר הצהריים אני משתתף בסיור בתל-אביב. אנחנו נוסעים במיניבוס וצ'יץ' הוא המדריך. הוא משכנע בהחלט. רואים תנופה של עשייה. בעיקר מוצאת חן בעיני עמדתו התקיפה של ראש העירייה בכל הקשור לירק. הוא ממש מטורף אחרי ירק שיחליף את הבטון והאספלט או לפחות יהיה לצידם, בכמויות.
סמוך לשעה שלוש אחה"צ אני נוטש את הפמליה, תופס מונית ונוסע לפגישה שנקבעה מראש בבניין התחנה. הנהג מאזין לתוכנית פזמונים בגלי צה"ל, בהגשת גדי לבנה. אני חוקר אותו מבלי שיבחין בכך, מדוע הוא מאזין דווקא לתחנה זו. זהו תחביב ישן שלי ואני מפעיל אותו על נהגי מוניות ובייחוד על טרמפיסטים. הנהג מסביר לי כי המוסיקה נעימה ושוטפת, וכיוון שיש לו די והותר רעש בעבודתו, הוא מתרחק מהרעש של הפופ. התוכנית הזו רגועה ולפי טעמו.
הפגישה – עם עיתונאי שלא יוכל לבוא למסיבת עיתונאים שאנו עומדים לקיים בירושלים, מחר, בנושא הסקר. אני נותן לו את החומר ומשביע אותו שלא לפרסמו לפני הזמן.
יום ד'
יום המתחיל בסימן סקר ההאזנה. בבוקר מפגש עם כל עובדי התחנה. אני מציג בפניהם את הסקר. אני מעוניין שיקבלו את המידע ממני ולא מעיתוני המחר. כמה מהחבר'ה מאוכזבים. קיוו שהתוצאות יהיו טובות יותר.
ב-11 נסיעה לירושלים. מסיבת העיתונאים נערכת במערכת הירושלמית שלנו בבית אגרון. במקום מצוי גם אולפן קטן, שפעילותו עומדת ביחס הפוך למימדיו.
המפגש עם העיתונאים מתנהל על מי מנוחות. מחולק להם חומר משוכפל, והם שואלים כמה שאלות. אחר כך – בחזרה לתחנה. מהיומן מבקשים שאקליט עבורם מספר דקות על הסקר והדברים ישודרו ביומן הערב.
בחמש אני נוסע לבית סוקולוב לישיבה של "ועדת העורכים", עם העמיתים המצריים, שחלקם מוכר לנו מביקורנו באיסמעיליה ובקהיר בחודש שעבר.
בערב מתפוצצים דיוני הוועדה המדינית, הישראלית-מצרית, בירושלים והטלפון מצלצל ללא הרף. אנחנו מתייעצים בינינו לגבי המשך השידורים. ההחלטה היא לבטל כמה מהתוכניות הרגילות ולשבץ "פריצות" של חדשות מעודכנות. אנשי יומן החדשות, כהרגלם, מתארגנים במהירות. סגני, צבי שפירא, מגיע לתחנה כדי לפקח מקרוב אחרי ההתארגנות.
האם שיחות השלום נכשלו? ידידים מצלצלים ומבקשים לשמוע חדשות. הם סבורים שאני יודע מה קורה ומה עתיד לקרות. לך תסביר להם שבשעה זו איש אינו יודע דבר...
יום ה'
יום עמוס מאוד – מ-7 עד 7. בבוקר פגישות בתחנה ואחריהן נסיעה לנתניה, שם אני מרצה, יחד עם יוסף אשכול עורך "במחנה", בפני צוערים וצוערות על אמצעי התקשורת הצה"ליים. בצהרים חזרה לתל-אביב, אל הפגישה השבועית עם קצין חינוך ראשי, תא"ל אבנר שלו. בפגישה זו אני מציג בפניו את תוכנית המִשדרים של גלי צה"ל לשבוע שלאחר הבא ומעלה בפניו נושאים דחופים הקשורים לעבודת התחנה.
בשעה שלוש – שוב בתחנה - פגישות ודיונים עם עובדים. על הפרק: שינויים במבני תוכניות, לקראת התכנון הבא. סמוך לחמש – יציאה הביתה, אלא שבדרך אני עורך ביקור אצל עובדת הנמצאת בחופשת לידה. הביקור מתארך והביתה אני מגיע ב-7.
יום ו'
היום – הרבה פגישות, מעבר על דואר ו"סגירת" נושאים שהועלו השבוע. במרכזם – תכנון אירוע בלתי שיגרתי שתחילתו בשבוע הבא. בגני התערוכה בצפון תל-אביב עומדת להיפתח תערוכת ההדרכה של צה"ל ובביתן מערכת החינוך הולך ומוקם אולפן שידור של גלי צה"ל. אנו מתלבטים אם להציג אולפן "דמה", או לשדר משם "ברצינות". על אף הקשיים הטכניים ההכרעה נופלת לטובת האפשרות השנייה. מדי יום ישודרו מהאולפן המאולתר הזה תוכניות המוסיקה והד"שים. אלה יימסרו על-ידי חיילים שיבקרו במקום.
בערב, בבית, מסיבת יום הולדת לכל בנות המין היפה שבמשפחה – כולן ילידות ינואר. מחליפים מתנות והשמחה רבה.
שבת
שבת שקטה. אין כמעט טלפונים. כתיבה, קריאה ועבודות בבית ובחצר. הלוח של השבוע הבא מבטיח פעילות אינטנסיבית, אולי אפילו ערה יותר מאשר זו של השבוע שהיה.
השבוע שנגמר היה טוב למדי. הסקר פורסם בכמה עיתונים, אם כי הוא סבל מהפסקות השיחות בירושלים, שתפסו טורים רבים בעיתונים. לשיחות ופגישות אחדות שהוזכרו לעיל יהיה בוודאי המשך בלוח המשדרים הבא של גלי צה"ל. בימים אלה אנו עובדים עליו ומבחננו הגדול יהיה באם נצליח לחדש, ליזום, להפתיע. זהו הנשק הסודי של תחנה קטנה, בעלת משאבים מצומצמים.
אנו מאמצים את השיטה הידועה של חברת "אוויס" להשכרת רכב, שבמאבקה עם "הרץ" הגדולה ממנה, טבעה את הסיסמה: "אנחנו מס' 2, לכן אנו מתאמצים יותר".
תוצאות הסקר מוכיחות, כך אני מקווה, שהדבר אכן עולה בידינו.