בגנזי חצר תל חי מצוי מסמך נדיר המוכר רק למעטים: ספר האורחים מן השנים הראשונות שבו חתמו המבקרים והעולים לרגל לתל-חי, וליתר דיוק מהשנים 1928-1924. ראוי לזכור כי עד אפריל 1924 היו שלושת היישובים היהודיים – מטולה, כפר גלעדי ותל חי – בתחום סוריה, ורק משנחתם הסכם בין ממשלות בריטניה וצרפת על תיחום הגבול הצפוני, הוחזרה אצבע הגליל לארץ-ישראל וניתן היה להגיע לגליל ללא קושי, אם לא מביאים בחשבון את הקשיים הלוגיסטיים: חוסר כביש, מעבר בשטח ביצתי ונסיעה בדרך כלל בעגלות ובמכוניות שנטו להתקלקל. אין פלא שחלק לא מבוטל מהמבקרים בתל חי עשו דרכם ברגל, באופניים או באופנוע.

ספר האורחים היה מונח בחדר הזיכרון שנקבע בעליית הגג הנודעת של תל-חי, המקום בו נהרגו ביום הקרב שני גברים ושתי נשים: בנימין מונטר, וולף שרף, דבורה דרכלר ושרה צ'יזיק. בארבע השנים האמורות מילאו את 192 עמודיו למעלה מ-1,000 הקדשות וחתימות, שפענוחן מספק לנו תובנות הן על הכותבים והן על מה שהם ייצגו. אלה באו מכל רחבי הארץ ואף מהעולם היהודי.

הספר מוכיח שהעלייה-לרגל לתל חי לא החלה עם חנוכת אנדרטת האריה השואג של הפסל אברהם מלניקוב ב-1934, אלא הרבה קודם.

באפריל 1928 נסגר חדר הזיכרון ופסקה הכתיבה בספר האורחים המהודר. הוא נשמר מאז וקיימת תוכנית להוציאו לאור, בליווי מבואות, הסברים והערות.

לקוראים מוצעת להלן טעימה ראשונה ממנו.

 

 

בעמוד הראשון של ספר האורחים ישנן חתימות והקדשות מ-14 במאי 1924. מירושלים הגיעה שולמית פלאום – גננת, עיתונאית ואחת הראשונות שיצאה לטיולים ארוכים בעולם. היו שכתבו בעברית, ואחרים – תיירים ממדינות שונות – בשפות לועזיות. מבודפשט הגיע הסופר וההיסטוריון יוסף פטאי, שכתב עברית.

  בפסח תרפ"ה (אפריל 1925) הגיעו לתל חי תיירים יהודים מאירופה. בספר האורחים נמצאות חתימותיהם של ד"ר יוסף רופאייזן, נשיא הוועד היהודי המרכזי בצ'כוסלובקיה, ד"ר ב. ברגר  מקובנה, בירת ליטא וברל רוזנצוויג וברוך גרינברג מהעיר קונסטנצה שברומניה.

כתבו: "אנו מקדשים את שמכם ומעריצים את זכרונכם, אתם גבורי תל חי".

תלמיד הסמינר העברי בירושלים, השתתף בטיול כזה וכתב באב תרפ"ה (אוגוסט 1925): "הנני עומד כאן בפעם הראשונה ורטט של קדושה תוקפני למראה החדר שבו נלחמו גבורי הגליל את מלחמתם הקדושה".

 

 

וכך זה נמשך גם בחודשים הבאים. לקראת י"א באדר תרפ"ו גברה העלייה לרגל לתל חי, שלא אחת הייתה ב ר ג ל  ממש. ישראל טובסטר, שהגדיר עצמו "סטודנט, חלוץ ותלמיד של טרומפלדור", ראה עצמו כנציג של "דור טרומפלדורים", שנוצר על-ידי הדוגמה האישית של יוסף טרומפלדור וחבריו. הוא כתב ש"טוב למות בעד ארצנו", אך הוסיף: "טוב גם לחיות בארצנו ובעד ארצנו".

   רוב התיירים, בניגוד לארצישראלים, הסתפקו בחתימה ובציון כתובת. לעיתים הגיעו התיירים ממקומות מרוחקים במיוחד. כאלה היו מר וגברת סטון, שציינו בתחילת אוגוסט 1926 כי הם תושבי העיר מאלאקה במושבה הבריטית  Straits Settlements (כיום בתחום מלאיה).

   בין המבקרים היו ככל הנראה אנשים שעשו דרכם כבודדים. שלום (ללא שם משפחה) כתב: "טרומפלדור וחבריו – חוליַתפלדה בשרשרת תולדות עמנו הכתובה בדם". על עצמו כתב: "מטייל

מחפציבה ליד חדרה למטולה ברגל).

לא צוין איך הגיעו מירושלים המורה והטייל דוד בנבנשתי והמורה בנימין ברנר, אחיו הצעיר של הסופר י"ח ברנר.

שניהם עלו לאחר מספר שנים לארץ ומוזס היה מבקר המדינה הראשון.

 

בפסח תרפ"ז (אפריל 1927) המתה חצר תל חי ממאות מבקרים, ואולי אף יותר מכך. דפים רבים בספר האורחים גדושים בדברי הבאים. שוב חוזר ונזכר מסלול המטיילים – המגיעים לתל חי, למטולה ואף ל"כתר החרמון" (הוא השיאון – ברום 2,814 מ'). קבוצה של כ-20 נערים מגדוד "עמל" בתל-אביב, ציינה כי מסעם הוא "לגליל העליון ולדרום סוריה".

ודמויותיהן מהוות חלק ממנו. ידוע שהפסל היה בחצר תל חי עד שנות ה-50 ומאז נעלמו עקבותיו.

עדותו של פייגין מוכיחה שב-1927 הוא היה חלק מחדר העלייה.

מפני שגבורי תל חי לא הגנו על רכושם הפרטי כי אם על רכוש הכלל – וטוב למות בעד ארצנו, ארץ

סוציאליסתית". ברוח דומה כתב מנחם ארמן: "טרומפלדור ישאר לעולם סמל לפרולטריון יהודי".

 

בקיץ 1927 שוב גאה זרם התיירים. השמות והחתימות מעידים כי הם באו מארצות הברית, קנדה, דרום אפריקה, גרמניה ופולין. מקצתם כתבו עברית ואחרים ביידיש ובשפות אירופיות שונות. לצידם נמשכה הנהירה המקומית, במיוחד סביב החגים: ל"ג בעומר, שבועות וראש השנה.

   בתחילת 1928 מופיע שם חדש בספר האורחים: בית"ר. תנועת הנוער הרביזיוניסטית, שקמה שנים אחדות לפני כן בלטביה וסניפיה התפשטו בעולם היהודי, לרבות בארץ ישראל, אימצה כידוע את שמו של יוסף טרומפלדור, כתבה אותו בת', כך ששם ביתר ההיסטורית מימי מרד בר כוכבא, חודש בנוטריקון בית"ר – ברית יוסף תרומפלדור. לקראת י"א באדר תרפ"ח הגיעה לתל חי המפקדה הראשית של בית"ר ארץ-ישראל, בהנהגת מנחם ארבר, נציב בית"ר. כן הגיעו נציגי הסניפים בירושלים ובחיפה. השם בית"ר לא היה ככל הנראה שגור, שכן המדריך הראשי של הארגון בירושלים כינה את התנועה ביט"ר (טרומפלדור בט').

 

 

בפסח תרפ"ח הגיעה קבוצה של שלושה צעירים מהמושבה הדרומית עקרון – יוסף גילר, צבי גילר ודוד פרס. השלושה ציינו כי הגיעו באופנוע. באותו זמן באה קבוצה של כ-15 חברים מקיבוץ השומר הצעיר ססס"ר, שישבו אז בחצר כנרת, לפני שהקימו את אפיקים. הם כתבו לטרומפלדור וחבריו לקרב: "את מפעלכם-מפעלנו אנחנו ממשיכים".