היו ימים שנשיאת פנקס חבר תנועתי, מוסדי או מפלגתי הוסיפה כבוד וחשיבות למחזיק בו. פנקס החבר המרכזי של תנועת העבודה היה 'הפנקס האדום' של הסתדרות העובדים, שחברות בה העניקה גם חברות בקופת חולים של ההסתדרות (שירותי בריאות כללית הם ממשיכיה כיום).
החזקת פנקס חבר חייבה תשלום מיסים, ולכל מוסד, תנועה וארגון היו בולים משלו, שהודבקו בעמודים מיוחדים בפנקס. אי תשלום מיסים היה סיבה להפסקת פעילותו של החבר.
פנקס החבר מס' 1 של ההסתדרות הוענק לזקן חבריה – הסופר אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ' (אז"ר).
בשנותיה הראשונות של המדינה זכה 'הפנקס האדום' ההסתדרותי גם למוניטין שליליים, שכן בחוגים פוליטיים שונים, בעיקר בימין, הושמעו טענות, כי מי שאין לו פנקס כזה מקופח בקבלת עבודה והטבות שונות.