כרזה לכבוד האחד במאי 1955, איירה: צילה בינדר,
באדיבות מכון לבון (C)

 

חג הפועלים הבינלאומי שהתאזרח גם בארץ.
צוין תחילה בארצות הברית בשלהי המאה ה-19, וממנה התפשט לארצות אירופה.
נחשב ליום חג, שבתון, מפגנים ותהלוכות לקידום זכויות הפועלים (ובראשן 8 שעות עבודה) ולסולידאריות בינלאומית של מעמד העובדים.
עם הקמתה של ברית המועצות הפך האחד במאי לחגה הרשמי, ומדי שנה ביום זה קיבלו ראשי המדינה והמפלגה הבולשביקית מצעד צבאי גדול בכיכר האדומה במוסקבה.
מצעדים ומפגנים נערכו באחד במאי גם בארצות סוציאליסטיות וקומוניסטיות אחרות, כגון סין העממית ומדינות מזרח אירופה, ואף בחלק מארצות המערב.
בארץ-ישראל צוין האחד במאי לראשונה בשנת 1906 – על-ידי חברי מפלגת פועלי ציון . לאחר הקמת הסתדרות העובדים ב-1920 הוא היה לחג הפועלים הרשמי, ועם השנים – בהשפעת ההסתדרות – הוא נתקבל כיום שבתון במגזרים רבים. לדוגמה: משק העובדים וזרם העובדים בחינוך. כן לא הופיעו כמעט כל העיתונים היומיים עקב שבתון של עובדי הדפוס.
באחד במאי נהוג היה לערוך מצעדים, מפגנים ואירועי ספורט המוניים בהשתתפות אלפים ובנוכחות קהל צופים רב. לקחו בהם חלק חברי תנועות הנוער החלוציות, 'הפועל', אנשי האיגודים המקצועיים וחברי קיבוצים.

 

תהלוכת האחד במאי -1937, באדיבות מכון לבון (C)

 

בשירות המדינה רשאים היו העובדים שלא לבוא לעבודה ביום זה, במסגרת 'ימי הבחירה'.
ב-1953 גרמה השבתת הלימודים באחד במאי בחלק מבתי הספר למשבר ממשלתי, עקב התנגדות מפלגת הציונים הכלליים, שהייתה חברה בקואליציה, לשילוב סממנים מעמדיים במערכת החינוך.
בשנים הבאות נחלש מעמדו של חג האחד במאי הן בעולם והן בארץ. מצעד אחד במאי האחרון שערכה ההסתדרות נערך ב-1978. השבתון ביום זה – בוטל זה מכבר.
בשנות ה-2000 מציינים את החג בעולם רק כמה מדינות (סין, קובה, צפון קוריאה וצפון ויאטנאם) ומפלגות קומוניסטיות. בישראל נערכות תהלוכות של רק"ח וגופי שמאל, אולם היקפן מצומצם.