דגל תנועת העבודה בארץ, במשך עשרות שנים, היה הדגל האדום. עליו נרקמו, לרוב בחוטים בצבעי זהב וכסף, שמות התנועה, המפלגה או הארגון שהוא ייצג. מקובל היה להניף את הדגלים בימי חג, עצרות ותהלוכות.
הסמלים היו שונים לכל גוף, ארגון ותנועה – וחברי אותם גופים נהגו להצמידם לחולצה או לצווארון ולא הסתירו את גאוותם לשאתו. במיוחד בלט הדבר בתנועות הנוער החלוציות.
סמל הנוער העובד היה עגול ונראו בו ענף של עץ זית וחץ והכתובת: לעבודה, להגנה ולשלום – נוער עובד.

הסמל הראשון של הנוער העובד

סמל השומר הצעיר כלל ארבעה מרכיבים: מגן דוד, עלי חבצלת (סמל הצופיות) הכתובת חזק ואמץ וזר המקיף את המגן דוד.

סמל השומר הצעיר

בסמל המחנות העולים נראו לפיד, שיבולים והכתובת עלה נעלה.

סמל המחנות העולים

סמל התנועה המאוחדת כלל מגן דוד, בתוכו מגל המקיף שלוש שיבולים, זר של עלי-זית והכתובת: עלה והגשם.

סמל התנועה המאוחדת

לאחר איחוד הנוער העובד והתנועה המאוחדת, ב-1959, והקמת הנוער העובד והלומד נקבע סמל משולב הכולל מרכיבים משני הסמלים הקודמים והכתובת: לעבודה, להגנה ולשלום, עלה והגשם.

סמל הנוער העובד והלומד

לארגון הספורט 'הפועל' היה סמל משלו, שבו נראה ספורטאי בתוך חצי עיגול הצומח מתוך האות ע' במילה 'הפועל'.

כרזה לכבוד כינוס 'הפועל' הרביעי, 1935, באדיבות מכון לבון (C)

סמל אהוד במיוחד במחצית השנייה של שנות ה-40 היה סמל הפלמ"ח – שתי שיבולים וחרב. אף שהפלמ"ח היה זרוע המחץ של ארגון ה'הגנה' הכלל יישובי, הוא זוהה עם ההתיישבות העובדת ובעיקר עם הקיבוצים.

סמל הפלמ"ח