חטיבות ה"הגנה" במעבר לצה"ל
ד"ר מרדכי נאור
מתוך "מידעון 5" של ארגון חברי ה"הגנה, מאי 2019
חטיבות ה"הגנה" במעבר לצה"ל
בלילה שבין 31 במאי ל-1 ביוני 1948, לפני 71 שנה, קם צה"ל מתוך ה"הגנה". הוא לא קם מעצמו. הקימה אותו המדינה בת השבועיים וחצי על בסיס כוחות ויחידות של ה"הגנה" ובראשם 12 החטיבות הקרביות. סיפורן התמציתי של 12 חטיבות ה"הגנה" שהוקמו בחצי השנה שלפני כן מובא בעמודים אלה.
חטיבה 1 – ג ו ל נ י
ג ו ל נ י קמה בפברואר 1948, לאחר שחטיבת ל ב נ ו נ י של החי"ש בצפון הארץ פוצלה לשתי חטיבות - ג ו ל נ י שפעלה באזור מנשה, עמקי הצפון והגליל העליון וכ ר מ ל י שהופקדה על ביטחון היישוב היהודי בעיר חיפה ובגליל המערבי.
בראשית דרכה היו בה ארבעה גדודים, 11, 12 וכן הלאה, וכך זה היה בשאר הגדודים והחטיבות. קודם כל מספר החטיבה (במקרה זה – 1) ולאחר מכן מספרי הגדודים בסדר עולה. ג ו ל נ י הייתה, כשאר חטיבות החי"ש חטיבה אזורית, להוציא את גדוד 11 שהועבר אליה מחיפה ומאוחר יותר צורף לחטיבת ע ו ד ד.
פעולותיה הראשונות היו בהגנה על היישובים בצפון הארץ ובאבטחת התחבורה ביניהם. הגולנצ'יקים של תש"ח הדפו, בין שאר מבצעיהם, את התקפת "צבא ההצלה" של קאוקג'י על משמר העמק, היוו את הכוח העיקרי בשחרור טבריה וכבשו את בית שאן הערבית.
לאחר פלישת צבאות ערב ביום קום המדינה התרכזה החטיבה בהדיפת הסורים מעמק הירדן והעיראקים מאזור גשר. כוחותיה כבשו את משטרת לג'ון ואת הכפר זרעין. הם לחמו בהרי הגלבוע ומאוחר יותר התמודדו עם "צבא ההצלה" בגליל התחתון וגברו עליהם. גדודי החטיבה היו מעורבים בכיבוש נצרת, במבצע "חירם" ועוד, ולקראת סופה של שנת 1948 ירדה החטיבה דרומה והשתתפה בקרבות נגד המצרים ממזרח לרצועת עזה בעת מבצע "חורב".
במרס 1949 השתתפה החטיבה כולה במבצע הגדול האחרון של מלחמת העצמאות – השתלטות צה"ל על דרום הנגב, הערבה ומפרץ אילת. היא עשתה זאת יחד עם חטיבה 12 – חטיבת הנגב פלמ"ח ובסיום המבצע שיגרו מפקדי שתי החטיבות ב-10 במרץ 1949 את המברק הבא: "לממשלת ישראל: ליום ההגנה, לי"א באדר, מגישות חטיבת הנגב פלמ"ח וחטיבת גולני את מפרץ אילת למדינת ישראל. אילת (אום רשרש), ט' באדר תש"ט" (ראו המברק בסופו של פרק זה).
בעקבות הרֶה-ארגון בצה"ל ב-1949 והעברת רוב החטיבות לשירות מילואים, הושארו רק שלוש חטיבות סדירות: ג ו ל נ י וכן ג ב ע ת י וחטיבה ש ב ע.
מפקדי החטיבה במלחמת העצמאות ובמעבר מה"הגנה" לצה"ל - משה מונטג-מן, מישאל שכטר-שחם ונחום שפיגל-גולן.
חטיבה 2 – כ ר מ ל י
שמה של החטיבה מעיד עליה כי מרכזה היה בחיפה ובכרמל ומהם התרחבו פעולותיה לגליל המערבי ולאזורים אחרים בארץ. היא הורכבה בראשיתה מארבעה גדודי חי"ש באזור חיפה, הקריות והגליל המערבי
בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות היא אבטחה יישובים ושיירות. הפעילות בחיפה עצמה הייתה מוגבלת, בגלל נוכחות בריטית נרחבת בבסיס הפינוי המרכזי שלהם – העיר חיפה והנמל.
ב-17.3.1948 חסם כוח של כ ר מ ל י, יחד עם הפלמ"ח, את הגעתה של שיירת נשק ערבית שנשלחה לערביי חיפה מביירות – והשמיד אותה. לפעולה הייתה השפעה על קריסת חיפה הערבית ב"קרב על חיפה" לאחר כחודש. במחצית הראשונה של אפריל השתתפו יחידות כ ר מ ל י בבלימת כוחות "צבא ההצלה" הערבי בגזרות משמר העמק ורמת יוחנן.
מבצעה הנודע ביותר של החטיבה במלחמת העצמאות היה ההשתלטות על האזורים הערביים בחיפה תוך יומיים באפריל 1948. לניצחון ה"הגנה" בחיפה הייתה השפעה רבה על הקרבות גם בהמשך.
לאחר קום המדינה פעלה החטיבה בגליל המערבי, כבשה את עכו והסירה את המצור הערבי מעל הגליל המערבי. כוחותיה השתתפו בקרבות על ג'נין, נצרת, משמר הירדן ומרכז הגליל. יחידות של כ ר מ ל י חדרו ללבנון במבצע "חירם" ותפסו שם כפרים.
מפקדי החטיבה במלחמת העצמאות ובמעבר מה"הגנה" לצה"ל - משה זליצקי-כרמל, מרדכי מקלף, מקסי כהן, צבי גרמן.
חטיבה 3 - א ל כ ס נ ד ר ו נ י
חטיבת ה"הגנה" שהופקדה על "המותניים הצרים" של היישוב היהודי – בין זיכרון יעקב לרמת גן וגבעתיים. בתחילת מלחמת העצמאות עסקה, כרוב החטיבות האחרות, באבטחת התנועה היהודית בדרכים והיישובים המרוחקים או אלה שבסמוך לכפרים ערביים.
כוחותיה היו מעורבים בשורה של פעולות בשרון ומדי פעם שלחה כוחות לאזורי הארץ האחרים. כך היה בקרבות משמר העמק (אפריל 1948), במבצע "חמץ" לתפיסת שטחים ערביים בתחום המדינה היהודית מסביב ליפו ובקרב לטרון הראשון (מאי 1948). מאוחר יותר השתתפה החטיבה בניסיון לכבוש את "כיס פלוג'ה" (מבצע "חיסול") ובהשתלטות על שיפולי הר חברון, מצדה ועין גדי (במקביל למבצע "עובדה" בדרום הערבה).
רוב המשרתים בחטיבת א ל כ ס נ ד ר ו נ י היו אנשי יישובים בשרון ואליהם צורף לאחר קום המדינה גדוד של אצ"ל. החטיבה גם הייתה מעורבת בפרשת "אלטלנה" – בשלבה הראשון בכפר ויתקין.
מפקדי החטיבה במלחמת העצמאות ובמעבר מה"הגנה" לצה"ל - דן אפשטיין-אבן, צבי גרמן, בן ציון פרידן-זיו.
חטיבה 4 - ק ר י י ת י
חטיבת העיר תל אביב שהשתתפה בקרבות בגבולות העיר וגם הרחק ממנה.
היום כבר נשכח הדבר, אך בחצי השנה הראשונה של מלחמת העצמאות הייתה גם העיר הגדולה בארץ, תל אביב (כרבע מיליון נפש), בקו החזית. קו העימות עם האויב הערבי החל בחוף הים, מצפון לשכונת מנשיה ונמשך מזרחה ואחר כך צפונה בשטח הבנוי שבין הערים תל אביב ויפו ועד לכפר הערבי סלמה (כיום כפר שלם).
תחילה הוטלו המשימות הביטחוניות בקו העימות העירוני על חטיבת ג ב ע ת י, אך כשזו הועברה לאזור הדרום הוקמה חטיבה מיוחדת בשם ק ר י י ת י. בין שאר התפקידים שהוטלו על החטיבה היו אבטחת התנועה מתל אביב ליישובי הדרום ולירושלים בקטע שעד חולון, ראשון לציון ובית דגון.
כוחות של החטיבה השתתפו בקרבות מבצע נחשון באפריל 1948. יום אחד לפני קום המדינה, ב-13 במאי 1948 קיבל מח"ט ק ר י י ת י את כניעת יפו הערבית. מאוחר יותר בחודשי המדינה הראשונים, פעלו כוחות של החטיבה באזור לוד ורמלה והגיעו עד סביבות לטרון.
מפקד החטיבה במלחמת העצמאות ובמעבר מה"הגנה" לצה"ל - מיכאל (ג'יימס) רבינוביץ'-בן-גל.
חטיבה 5 – ג ב ע ת י
חטיבת חי"ש שהוקמה בתל אביב ערב ה-29 בנובמבר 1947. בפברואר 1948, עם הקמתה של חטיבה נוספת באזור, ק ר י י ת י, הועברה ג ב ע ת י לאזור הדרום. החטיבה הפרישה 400 מלוחמיה לחטיבות אחרות – 200 לירושלים ו-200 לנגב.
תחילה כללה החטיבה 4 גדודים (54-51), אך מיד לאחר קום המדינה הוקם גדוד נוסף, מס' 55. בחודשי החורף והאביב של תש"ח לחמה החטיבה במרחב שבין תל אביב לבאר טוביה וכן באזורים מזרחיים, כגון כפר אוריה והרטוב. היא הפרישה גדוד אחד למבצע "נחשון" באפריל 1948. בליל 12/11 במאי 1948 פוצץ כוח מהחטיבה את הגשר מעל נחל לכיש (מזרחית לאשדוד של ימינו) ובכך מנע את התקדמות הצבא הפולש המצרי לעבר תל אביב.
לאחר קום המדינה התרכזה החטיבה, בעיקר, בבלימת הצבא המצרי שהתקדם מעזה ואשקלון צפונה ומזרחה. יישובי האזור תוגברו בכוחות של ג ב ע ת י, והיא הייתה מעורבת כמעט בכל קרב שהיה בחזית הדרום במשך חודשי קיץ 1948. בשלהי מאי 1948 נשלח גדוד של החטיבה לסייע לחטיבה 7 בקרב הראשון על לטרון.
כוחות של החטיבה היו מעורבים בשש מתוך שבע ההתקפות הראשונות על משטרת עיראק-סווידאן.
בעת מבצע "יואב" באוקטובר 1948 היוו כוחות ג ב ע ת י מרכיב חשוב בהבסת המצרים ברוב הגזרות של חזית הדרום. הם כבשו את משלטי הצומת, את חולקיאת, איסדוד, מג'דל וסייעו לכתר חטיבה מצרית שלמה ("כיס פלוג'ה").
בנובמבר 1948 הועברה החטיבה למרכז הארץ והתייצבה מול הכוחות העיראקים שהחזיקו בעמדות מול יישובי השרון. לאחר תום הקרבות התארגנה ג ב ע ת י מחדש, ועתה כחטיבה סדירה בצה"ל.
מפקדי החטיבה במלחמת העצמאות ובמעבר מה"הגנה" לצה"ל - שמעון קוך-אבידן, יעקב פרולוב-פרי.
חטיבה 6 - ע צ י ו נ י
כונתה גם החטיבה הירושלמית.
חטיבת חי"ש שהוקמה ערב מלחמת העצמאות ובתחום פעילותה נכללו ירושלים רבתי, גוש עציון, מפעל האשלג בקליה והיישובים עטרות, נווה יעקב והרטוב. כללה שלושה גדודי חי"ש וארבעה גדודי חי"ם (חיל משמר). לוחמיה השתתפו גם בליווי שיירות ובפעולות פשיטה ותגמול במרחב.
החטיבה עמדה במבחן תקריות וקרבות מיומה הראשון של המלחמה, שהלכה והסלימה משבוע לשבוע. במיוחד קשים היו השבועות הארוכים של המצור על ירושלים, כאשר כוחות החטיבה היו מפוזרים במרכז העיר, בשכונות מבודדות ומפעם לפעם יצאו לפעולות מחוץ למרחב העירוני.
עומס מיוחד הוטל על חטיבת ע צ י ו נ י לאחר קום המדינה, עם ראשית פלישת צבאות ערב. לוחמיה התמודדו עם הצבאות הירדני (הלגיון הערבי) והמצרי שתקפו את ירושלים – בעיר העתיקה, ברמת רחל ועוד. פרק מיוחד בלחימה היווה הר הצופים, שבו נותרו מכותרים מתחמי האוניברסיטה העברית ובית החולים "הדסה".
החטיבה ניהלה קרבות פזורים עם הלגיון ברחבי העיר במשך חודשים ארוכים עד שהושגה ב-30 בנובמבר 1948 (שנה בדיוק לאחר פרוץ הקרבות) "הפסקת אש כנה".
מפקדי החטיבה במלחמת העצמאות ובמעבר מ"הגנה" לצה"ל - ישראל זבלדובסקי-עמיר, דוד שאלתיאל, משה דיין.
חטיבה 7
חטיבה שהוקמה כעתודה מטכ"לית יום אחד לאחר קום המדינה, כדי לתגבר את כוחות ה"הגנה" שהתארגנו לקראת בלימת צבאות ערב שפלשו למדינה הנולדת מיד עם הקמתה.
החטיבה כללה שלושה גדודים – 71 עד 73. הגדודים היו שונים זה מזה בהרכבם. בגדוד 71 רוב המגויסים היו חיילים משוחררים מיחידות ששירתו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, בעיקר מהבריגדה היהודית. אליהם הצטרפו עולים חדשים שזה מקרוב הגיעו לארץ ומתנדבי מח"ל.
גדוד 72 כלל בעיקר עולים חדשים והסגל שלו גויס מבסיסי ההדרכה של ה"הגנה" שפוזרו לקראת הפלישה.
גדוד 73 (שכונה גם 79) היה הגדוד ה"ממונע" של החטיבה. עיקרו בא מהגדוד השישי של הפלמ"ח שהיה אז בהתארגנות.
עוד לפני הקמת צה"ל השתתפה ח ט י ב ה 7 בשני הקרבות הראשונים על לטרון, כשאליה צורף – בכל אחד מהקרבות – גדוד ותיק: בקרב הראשון גדוד מחטיבת א ל כ ס נ ד ר ו נ י ובקרב השני גדוד מחטיבת ג ב ע ת י.
מפקדי החטיבה במעבר מה"הגנה" לצה"ל – שלמה שמיר, בן דונקלמן.
חטיבה 8 – חטיבת "הזקן"
"הזקן" היה כינויו של יצחק שדה, מבכירי המפקדים ב"הגנה", מייסד הפלמ"ח ומפקדו הראשון.
ח ט י ב ה 8 הוקמה כעתודה מטכ"לית והיא החלה להתארגן כ-10 ימים לאחר קום המדינה, בטרם הפכה ה"הגנה" לצה"ל. היא הורכבה משני גדודים בלבד – גדוד 81 (קיבל מאוחר יותר את המספר 89) וגדוד 82.
גדוד 81 התבסס על מתנדבים שהביא עימו המג"ד משה דיין מעמק יזרעאל, מתנדבים מחטיבות אחרות, אנשי מח"ל וחברי לח"י שהצטרפו באותם ימים לצה"ל. הגדוד נועד להיות ממוכן, מוסע על ג'יפים וזחל"מים וככזה הוא השתתף בקרבות מבצע "דני" וקרב כרתיה בדרום.
גדוד 82 היה גדוד הטנקים הראשון בצה"ל. תחילה היו לו רק שני טנקים "קרומבל", שהביאו עריקים מהצבא הבריטי. אליהם נוספו תוך זמן קצר כמה טנקי "הוצ'קס" מתוצרת צרפת, טנקי "שרמן" אמריקנים, שריוניות וזחל"מים.
מפקד החטיבה במעבר מ"הגנה" לצה"ל - יצחק שדה.
חטיבה 9 - ע ו ד ד
חטיבת ע ו ד ד הוקמה בעצם ימי המעבר מה"הגנה" לצה"ל, בסוף מאי ובתחילת יוני 1948. היא נועדה לאבטח את מרחב אצבע הגליל לאחר ירידתה דרומה של חטיבת הפלמ"ח י פ ת ח.
החטיבה כללה שני גדודים: גדוד 91, שהוקם על בסיסו של גדוד 11 מג ו ל נ י, אנשי הגליל ותגבורת שנשלחה לאזור וגדוד 92 שחלק מאנשיו הגיעו מלשכת ההדרכה של ה"הגנה", שפוזרה עם ראשית הפלישה כל-ערבית.
החטיבה השתתפה בקרבות שנערכו בחודשי קיץ וסתיו 1948 ומקצת יחידותיה נשלחו לסייע בקרבות הדרום בעת מבצע "יואב".
מפקד החטיבה בעת המעבר מה"הגנה" לצה"ל – אורי יפה.
חטיבה 10 – פלמ"ח-ה ר א ל
אחת משלוש חטיבות הפלמ"ח שהשלימו את רשימת 12 החטיבות שה"הגנה" העבירה לצה"ל ביום היווסדו.
החטיבה הוקמה באמצע אפריל 1948, עם סיום מבצע "נחשון" והורכבה משלושה גדודי פלמ"ח – הרביעי ("הפורצים"), החמישי ("שער הגיא") והשישי ("ירושלים"), שלחמו עד אז במרחב ירושלים והדרך אליה. שלושת הגדודים היו בלחימה רצופה מאז ראשית מלחמת העצמאות, ובמיוחד היו אחראיים למעבר השיירות לירושלים וממנה. כן פעלו גדודי החטיבה (עוד בטרם קמה) בגוש עציון, בצפון ים המלח וביישובים היהודיים שבקרבת ירושלים. בין הקרבות הקשים והמכריעים שבהם השתתפו לוחמי "הראל": הקרב על הקסטל וקרב סן-סימון בקטמון.
מאמצע אפריל 1948 ואילך השתתפה החטיבה, בין השאר, במבצע "הראל" (המשכו של מבצע "נחשון"), במבצע "יבוסי" לתפיסת אזורים שולטים בירושלים וסביבה, במבצעי "מכבי" א' וב' במחצית הראשונה של מאי 1948, שמטרתם הייתה להבטיח את האחיזה היהודית סביב הכביש הראשי לירושלים ובפריצה לרובע היהודי בעיר העתיקה, ימים אחדים לאחר קום המדינה.
מפקדי החטיבה במעבר מה"הגנה" לצה"ל - יצחק רבין, יוסף טבנקין.
חטיבה 11 – פלמ"ח-יפתח
חטיבה זו הוקמה בגליל באביב 1948 והתבססה על שני גדודים בלבד – הגדוד הראשון והגדוד השלישי של הפלמ"ח. הגדוד השני הועבר לנגב ושירת שם כל המלחמה, כשהוא מנותק משני הגדודים האחרים. הוא חזר והצטרף לחטיבה רק בדצמבר 1948.
תחילה הורכב משני הגדודים ה"צפוניים" כח משימה, שהשתתף בכמה מהקרבות המכריעים בגליל בפיקודו הישיר של מפקד הפלמ"ח יגאל אלון. בין שאר הקרבות שבהם השתתפו גדודי החטיבה בחודשי המלחמה הראשונים: קרב טירת צבי, קרב משמר העמק, פשיטה ארוכת טווח לסעסע וכיבוש טבריה וצפת. כן לקחו לוחמי החטיבה חלק בקרבות על משטרת נבי יושע, קרב מלכיה ובהדיפת הסורים מעמק הירדן בשבוע הראשון של קיום המדינה.
לאחר הקמת צה"ל נשלחה החטיבה מהצפון לחזיתות המרכז והדרום והשתתפה בקרב לטרון השלישי ובמבצעי "דני", גי"ס ו"יואב".
מפקד החטיבה במעבר מ"הגנה" לצה"ל - שמואל (מולה) כהן.
חטיבה 12 – פלמ"ח-הנגב
ראשיתה של החטיבה בפברואר 1948. אז אורגן מטה חטיבתי של כוחות הפלמ"ח בנגב ואליו הוכפף הגדוד השני, שבמקורו נמנה עם כוחות חטיבת י פ ת ח.
שלושת גדודיה של החטיבה אורגנו בחורף ובאביב 1948 – השביעי, השמיני והתשיעי. הם היו אחראים על מרחבי הדרום והנגב מקו מג'דל-פלוג'ה ודרומה לו, כאשר מצפונם פעלו כוחות חטיבת ג ב ע ת י.
הגדודים נבנו על בסיס כוחות הפלמ"ח באזור וקיבלו תגבורות מהצפון. בין השאר נכללה בחטיבה יחידת הפשיטה "חיות הנגב", שראשיתה בגדוד השני. כוח האדם בחטיבה היה מצומצם למדי. ביום הפלישה של הצבא המצרי לנגב (15 במאי 1948) מנו הגדודים השני והשמיני – 800 לוחמים בלבד.
רוב הלוחמים רותקו להגנת היישובים הקטנים, לאבטחת צירי האספקה ולהגנה על צינור המים לנגב. אחרי הפלישה המצרית הוקצו כוחות לבלימתה וכוח של חטיבת הנגב השתתף, יחד עם כוחות גבעתי, בניסיון לתקוף את המצרים באזור איסדוד (אשדוד של ימינו). יחידת "חיות הנגב" השתתפה בפינוי אנשי יד מרדכי ויחידה מהגדוד התשיעי סייעה לנגבה להדוף את ההתקפה המצרית הגדולה.
כוחות החטיבה השתתפו בכל הקרבות שהיו בנגב ערב הקמת צה"ל ובחודשים הבאים. יחידה שלה הייתה הראשונה שהגיעה לאילת במבצע "עובדה" והניפה את "דגל הדיו - אירוע הנחשב לסיום הלחימה במלחמת העצמאות.
מפקד החטיבה במעבר מה"הגנה" לצה"ל - נחום שריג ("סרגיי").
