ילדי הבזק ילדי האזעקות
מרדכי נאור
מתוך האתר "דףדף", 2012
ילדי הבזק
הוצאת עם עובד, 1944
ילדי האזעקות
הוצאת עם עובד, 1991
שני ספרים אלה מאת אלינור מורדאונט ובתרגומו של יעקב אורלנד הם אחד – אותו ספר שיצא בשתי גרסאות במרחק של 47 שנים זו מזו. הראשונה במהלך מלחמת-העולם השנייה והאחרת מיד לאחר מלחמת המפרץ. שינוי השם מובן: בעת מלחמת העולם הכירו מיליונים, ובכללם גם ילדים, את המושג "בליץ" (בזק), שהתייחס למלחמת-הבזק הגרמנית נגד בעלות הברית, לרבות ההתקפות האוויריות הגרמניות על אנגליה; לקראת סופה של המאה ה-20 עומעם זכר ה"בליץ" ונתבקש שם מוכר יותר.
"ילדי הבזק" (במקור: Blitz Kids) היה אחד הספרים האהובים על בני דורי, ילדים וילדות בגיל בית הספר היסודי בשנות מלחמת העולם השנייה. גיבורתו היא ננסי, ילדה בת 9 בתחילת המלחמה, שיחד עם משפחתה מתמודדת עם מוראות ההפצצות על לונדון – ויכולה להן. המסר היה פשוט וחד-משמעי: אנחנו לא ניתן לאיש ההוא מברלין, היטלר, לנצח אותנו.
מיד כשהופיע הספר, במסגרת ספריית "שחרות" של הוצאת "עם עובד", קראנו אותו בשקיקה ולמדנו להכיר מקרוב את לונדון המופצצת, אזורים ורחובות ידועים בעיר, התוודענו להווי המלחמה, האסונות, השריפות וגם לתקנות הצנע והקיצוב, שאותן הכרנו בנוסחן המקומי. אני יכול להעיד על עצמי, שהלכתי לספרייה חמישה ימים רצופים, כדי לקחת את "ילדי הבזק" שוב ושוב לקריאה. למזלנו היו בספרייה הקטנה שלנו מספר עותקים שהשביעו את סקרנותנו הבלתי-פוסקת לנעשה בלונדון המופצצת.
ננסי הייתה חלק ממשפחת האֶלי, משפחה לגמרי לא רגילה. היו לה עוד שמונה אחים ואחיות, אב, אך לא אם, שכן אם-המשפחה נפטרה בעת לידה, חודשים אחדים לאחר פרוץ המלחמה, והותירה אחריה תינוקת. עול הבית והטיפול בילדים עבר אל הבת הבכורה, מוֹלי, מלאך-אלוהים לפי המסופר, שלמרות גילה, 16-15, הפגינה בגרות מלאה, מה שאי-אפשר לומר על האחות השנייה, מֶג, שחוץ מהמילה זנזונת שלא נכתבה עליה, היא תוארה בכל הביטויים השליליים האפשריים.
ננסי, הגיבורה, היא הבת השלישית והיא מתארת באופן מפורט ובהומור דק, את התנהלות בני המשפחה בהפצצות, בדליקות ובמחסור הקשה של שנות המלחמה. בתי הספר נסגרו, הילדים, ובעיקר צמד הבנים השובבים תום ופֶּט (בני 13-12), הסתובבו ברחובות, מיהרו (או שלא עשו זאת) למרחבים מוגנים בעת אזעקות, הגיעו לא אחת למקומות אסון, ואף נטלו "מציאות" שונות, לרבות מחנויות שנפגעו.
המשפחה נמנתה, לפי המסופר, עם מעמד עובדי הכפיים, שהמלחמה דרדרה את מצבו. האב, בן 40, הוא סבל בריא-גוף בשוק הדגים, היוצא לעבודתו מדי לילה בשעה 3. הוא אינו אדם נוח, וכלונדונים רבים, הולך מדי ערב לפאב, ועד המלחמה נהג להשתכר. עתה, לאור הנסיבות הקשות, הוא הפסיק לשתות לשוכרה, וכפי שכתבה עליו בתו, "המלחמה החזירה אותו בהרבה למוטב".
כאשר התגברו ההפצצות על לונדון נדרשה משפחת האלי, על תשעת ילדיה, להתפנות לאחת מערי השדה. האב והילדים סירבו בתוקף – ונשארו בלונדון. הם חוו חוויות קשות, לרבות פגיעות ישירות בביתם. יותר מפעם אחת נאלצו להחליף את מקום מגוריהם, וכל רכושם המועט עלה באש. שכנים ואנשים טובים תרמו להם בגדים ורהיטים, והם התמקמו בבית חדש, פחות נוח משהיה להם, עד שגם זה נפגע בהפצצה.
לונדון הופצצה כמעט מדי לילה. רוב המשפחות נטלו כלי מיטה וישנו במקלטים. לא משפחת האלי שנשארה בביתה, ללא שני הבנים השובבים שהסתובבו ברחובות ומֶג שבילתה בבילוייה המפוקפקים.
ובתוך כל האמור – ילדים הם ילדים, והם מצאו זמן למשחקים ואף לריבים ו"מכות" עם ילדי השכונות האחרות, כאילו אין מלחמה גדולה בעולם. ננסי שלנו היא אחת הלוחמות האמיצות בסכסוך עם ילדי שכונה סמוכה, וה"קרב" מסתיים בניצחון ננסי, אחיה וחבריה.
בכלל, ננסי היא ילדה שובבה ונועזת, המסתבכת לא פעם, לבדה ועם אחֶיה, בהרפתקאות שונות ומשונות. פעם אחת היא מבחינה שפועלים מעלים, באמצעות מנוף, חבילות לאחד הגגות. מבלי להסס היא מתיישבת על אחת החבילות ויחד איתה מגיעה למחסן סחורות. בפעם אחרת שני אחיה השובבים והיא חודרים בלילה לספינה העוגנת במימי התמזה, וזו נגנבת – על מטען התה שבתוכה - על-ידי שודדים. כשמגיעה המשטרה, ננסי מוסרת למשטרה פרטים על השודדים שנמלטו, והם נתפסים. שני אחיה מנסים לטעון כי הם שהביאו ללכידת השודדים, אך השוטרים גוערים בהם ומזכירים להם, שבעוד שננסי עמדה על הסיפון ומסרה עדות, שניהם התחבאו בבטן האנייה. היא גם זו שמקבלת פרס כספי מהמשטרה.
פרק שנגע מאוד ללבי הרך בעת שקראתי לראשונה את "ילדי הבזק", עוסק באהבתם התמימה של ננסי וקלוד, בן למשפחה אמידה. ננסי הוזמנה ל"תה של שעה 5" בבית משפחתו של קלוד, והוא ליווה אותה הביתה ואף נישק אותה על המדרגות. היא החטיפה לו סטירת-לחי, "מפני שסוף-כל-סוף כך צריך לעשות כשבחור מתחיל להתחצף", כמו שאומרת מולי, אחותה הגדולה, "אף כי צריך להודות שאני הושטתי לו את פני"...
קלוד הבטיח לננסי שישא אותה לאישה לאחר שקצת יתבגרו והיא ראתה עצמה מאורסת לו. היא הייתה אז בת עשר וחצי...
לא אחת התיאורים בספר הם טרגי-קומיים. כך, לדוגמה, באחת ההפצצות, הדף האוויר העיף רהיטים, חפצים, וגם את ליזה הקטנה בת השנה וחצי. מתוך ארבע השיניים שכבר היו בפיה, נשברו שתיים. כשהובאה למקלט עם פה מלא דם, חייכה, והאנשים סביבה אמרו בהתפעלות: "הביטו על הפעוטה הזאת, ממש הרוח הבריטית האמיתית!"
גם מולי, האחות הבכורה, נפצעה. ידה נשברה והיא נלקחה לבית חולים. לפני שעזבה, אמרה לננסי: "אני סומכת עליך. שמרי על ליזה". האחות השנייה לפי הגיל, מג, נעלמה כמנהגה ואיש לא הופתע מכך. במשפחה, ממילא "לא ספרו אותה".
וכך נמשכו ההפצצות, העלילה ידעה פיתולים שונים, האב חלה, אושפז והבריא, מולי הטובה והמיטיבה התחתנה עם שוטר נעים הליכות בהיותה בת פחות מ-17, אך לא פסקה לטפל באחיה ובאחיותיה הקטנים. בסוף הספר יש כמעט הפי-אנד: אב המשפחה נושא אשה, והיא מטפלת בו ובילדים.
בשורות האחרונות הובא מסר כללי, שסוף הצדק לנצח: "באותו לילה בדיוק הייתה התקפת-אוויר, אבל לא כדאי בכלל לדבר על זה, מפני שאם היטלר חושב שהוא ינצח במלחמה, אז הוא בהחלט טועה. הוא יותר מדי רשע, זה מה שהוא, וזה גם מה שהאם החדשה שלנו אומרת לנו"...
הספר "ילדי הבזק" זכה להצלחה גדולה באנגליה ובארצות אחרות, ושיקף את הנחישות של גדולים וקטנים שלא להיכנע לרשע, לעריצות ולאכזריות. אלינור מורדאונט לא זכתה להנות מהצלחתו. היא נפטרה בגיל 65 בשנת 1942.
אנחנו, הצברים ילידי הארץ, התרגשנו למקרא העלילות, הסבל והפגנת האומץ של הלונדונים – צעירים כמבוגרים. צריך גם לזכור, כי בימים ההם השלטון בארץ היה אנגלי, ואנו ראינו עצמנו שותפים למאבק נגד הגרמנים שונאי היהודים.
תרגומו של יעקב אורלנד נראה לי קולח ומרתק ב-1944, וכך גם לאחר כמעט 50 שנה.
ולסיום, ראוי להזכיר, מנקודת המבט של קורא מבוגר, שבפרקי הספר הבליעה המחברת, אלינור מורדנאוט, עצות ולקחים בנושאים משפחתיים, חברתיים ותרבותיים. למשל, שטוב לקרוא ספרים. וכך כתבה היא, מפיה של ננסי: "אני אוהבת ספרים, ואני אוהבת לקרוא ולכן אני כותבת את הספר הזה על החיים בזמן ההפצצות, כדי שיוכלו גם ילדים אחרים לקרוא, כשאני כבר אגדל והכל יעבור".
אלינור מורדאונט (1942-1877) הייתה סופרת ומשוררת שנולדה וגדלה באנגליה, התגוררה במהלך שנותיה באי מאוריציוס, באוסטרליה ובארצות נוספות, חזרה לאנגליה ויצרה בה במשך יותר מעשרים שנה. בין ספריה קבצי סיפורים וספרי-מסע.
