ניסוח דפלומטי
ניסוח דיפלומטי – יצירותיהם הספרותיות
של הדיפלומטים האמריקאים במזרח
מרדכי נאור
שליחיה הדיפלומטיים והקונסולריים של ארצות הברית בארצות המזרח התיכון (במינוח הימים ההם – המזרח הקרוב, The Near East), ובארץ-ישראל בפרט, מילאו במהלך המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, את תפקידיהם מי בהצלחה גדולה יותר ומי בפחות הצלחה. לא מעטים מהם לא הסתפקו באצטלת השגריר, הציר או הקונסול, ונטלו בידם את העט, אך לא למטרות דיפלומטיות או קונסולריות. הם כתבו ספרים על מקום כהונתם, מקומות שבהם ביקרו ותקופתם באזור, או בהקשר להם.
ספרים אלה מלמדים הרבה הן על הכותב והן על סביבת פעילותו. לעיתים הוא הרחיק לתקופות היסטוריות קדומות וכמעט תמיד ניתן ללמוד מהספרים את דעותיו של המחבר.
רשימת המחברים וספריהם מסודרת באופן כרונולוגי – לפי תקופת כהונתם בירושלים או באיסטנבול.
תאולוגיה ורישומי מסע - שני ספריו של וורדר קרסון, הקונסול הראשון
Warder Cresson, Jerusalem, the Center and Joy to the Whole Earth, London 1844; The Key of David: David
the true Messiah, Philadelphia 1852
וורדר קרסון היה אזרח אמריקאי, נוצרי-קווייקר באמונתו הדתית שהתגייר וקרא לעצמו מיכאל ס. בועז ישראל. ב-1844, עוד לפני שהתגייר, החליט לנסוע לארץ-ישראל ושאף להיות הקונסול הראשון של ארצות הברית בירושלים. מבוקשו ניתן לו והוא יצא לדרך, הגיע לירושלים והציג עצמו כקונסול. אלא שתוך מספר שבועות מינויו בוטל, לאחר שלממשל האמריקאי הגיעו ידיעות על אי-יציבותו הנפשית.
קרסון התעלם מהביטול והמשיך להציג עצמו כקונסול. ב-1847 השלים בירושלים את התגיירותו וראה עצמו שליח האל להבאת הגאולה, באמצעות היהודים. הוא פעל לתקן את המבנה התעסוקתי של יהודי הארץ והטיף בכל מקום אפשרי את השקפותיו בעד היהדות ונגד הנצרות.
ספרו הראשון, "ירושלים, מרכז העולם והשמחה לכל העולם", הופיע עוד לפני הגיעו אל העיר עצמה. בספרו השני "המפתח של דוד, המשיח האמיתי", הוא פורס את תפיסותיו על הדת האמיתית (היהדות), ועל הסיבות שהביאוהו להתגייר. מבחינתו, היהודים הם בני יעקב בעוד שהנוצרים הם בני עשיו. הוא ניתח פרקים בתנ"ך, כגון אלה העוסקים בדוד המלך, שמשון, מרדכי היהודי ורות, וכן טקסטים מהברית החדשה – הכל כדי להוכיח כי נהג בצורה נכונה כשעזב את הנצרות והיה ליהודי. ב"אחרית דבר" הסביר: "אני מאמין באחדות האל, שהוא האחד והיחיד והכל-יכול, העליון והבלתי משתנה, שלא ניתן להשתוות אליו; אלוה שאין לו שותפים או מקבילים. לאור זאת איני יכול להאמין ב'שילוש'"...
אלא שמלבד שיטתו התאולוגית של קרסון, הספר גם מספק עצות מעשיות למי שיבואו בעקבותיו ויחפצו להגיע לארץ הקודש. קרסון מציג מידע מרתק על אורכה של נסיעה מפילדלפיה לירושלים, על אמצעי הנסיעה ועל עלותם: מפילדלפיה נוסעים באנייה ללונדון – 11 יום; משם בספינה וברכבת למרסיי – 2 ימים ושני לילות; הלאה בספינה לאלכסנדריה ולביירות – 3 ימים וחצי; יום וחצי נדרשים להגיע מביירות ליפו, ובשלב הסופי עוד יום אחד, כדי לרכוב על סוס או פרד מיפו לירושלים. עם הפסקות בדרך של יומיים נמשכת הנסיעה 21 יום. המחיר בספינות הוא 190 דולר במחלקה ראשונה ו-135 דולר במחלקה שנייה.
קשה לומר שקרסון הטביע את רישומו על ההיסטוריה הקונסולרית האמריקאית בירושלים, וגם ספריו, גדושי ההטפה הדתית, לא זכו להצלחה של ממש.
ירושלים כמות שהיא – אלברט רודס וספרו
,Jerusalem As It Is, London 1865 Albert Rhodes
אלברט רודס כיהן בירושלים כקונסול תקופה קצרה בלבד – שנה וחודשיים (1865-1864). למרות זאת עלה בידו להשלים ספר מקיף על ירושלים בתקופתו, וכעדות עצמו בכותרת הספר, הוא תיאר אותה "כמות שהיא".
נראה שהוא לא אהב את ירושלים, את תושביה ואף לא את עיסוקו הקונסולרי. במבוא לספרו כתב "ששהותו בחוסר מעש על הר ציון עומדת בניגוד גמור לחיים האגרסיביים באמריקה". האמריקאי הממוצע – סבור רודס – מעלה בדעתו לאור האמור בכתבי הקודש, כי ירושלים היא "משוש תבל", אולם האמת היא "שחולפים ימים ואף שבועות ומבלי שיארע בה משהו אשר יפר את ההסתאבות הכללית".
נימתו של הספר ביקורתית ואין כמעט אדם או מוסד הזוכים בספרו לקורט של חסד. על מצבם של היהודים הוא כותב, שרוב התרומות הזורמות מחוץ-לארץ לא מגיעות לידי הנצרכים, בגלל שחיתותם של הרבנים. רודס מוסיף בעניין זה, שהיו אליו פניות מתורמים באמריקה שיתערב ויסלק את התופעות החמורות, אך הוא סירב, משום שלדעתו אין זה מתפקידו.
רוב יהודי ירושלים, כ-8,000 במספר, הם ממוצא ספרדי-פורטוגלי, והאשכנזים מהווים מיעוט. המוגרבים, יהודי צפון אפריקה, נאים בהופעתם מרוב היהודים האחרים. מקום המפגש של כל היחידים והעדות הוא ברחבה הצרה של הכותל המערבי. רודס מספר על מנהג שרווח במאה ה-19: לנשק את אבני הכותל. יש נשים העוברות מאבן לאבן ולא מסיימות עד שנישקו את האבן האחרונה אליה הצליחו להגיע.
רודס ביקר גם את הכנסיות הנוצריות, את הכמרים ואת המיסיונרים. לדעתו, הניסיון לנצֵר יהודים הוא מטופש. גם הניסיונות להוציא את היהודים לעבודות יצרניות, אין להם סיכוי. הוא גם הטיל ספק באפשרות שארץ-ישראל תחזור ותהיה ארץ מודרנית.
ב-31 במרס 1865 הגיש רודס את התפטרותו מתפקיד הקונסול בירושלים. בהמשך דרכו הוא כיהן בתפקידים קונסולריים ודיפלומטיים באנגליה ובהולנד. בשהותו בלונדון, עוד במהלכה של שנת 1865, הופיע ספרו על ירושלים.
נסיך עברי קדום – יהודה בן חור של לואיס ואלאס
Lewis Wallace, Ben Hur, A Tale of Christ, New York 1880
ספרו של לואיס ואלאס, "בן חור", היה אחת ההצלחות המו"ליות הגדולות של שלהי המאה ה-19, בארצות הברית ומחוצה והספר ממשיך ונמכר עד ימינו. המחבר היה איש רב-פעלים: מדינאי, משפטן, גנרל בצבא הצפון במלחמת האזרחים ומושל הטריטוריה של ניו מכסיקו לפני שהייתה למדינה. לעניינו חשוב לציין כי ואלאס כיהן כציר ארצות הברית באיסטנבול בשנים 1885-1881.
שלא כרוב מחברי הספרים הנזכרים במאמר זה, ואלאס כתב את "בן חור" לפני תקופת שירותו במזרח. כשהגיע לראשונה לביקור בירושלים, בנובמבר 1882, נכתב עליו כי בא לראות אם התיאורים של ירושלים וסביבותיה, כפי שהעלה בדמיונו, קרובים למציאות.
לגיבור הספר, הנסיך העברי בן המאה הראשונה יהודה בן חור, יש חבר נעורים רומי בשם מסאלה. הידידים מסתכסכים והופכים ליריבים. רכוש משפחת בן חור מוחרם, קרוביו סובלים והוא עצמו נשלח לרומא כעבד, אך מצליח לשרוד ולחזור למעמדו הקודם. הוא נוקם ביריבו במֵרוץ כרכרות דרמטי וחוזר לארץ-ישראל. כאן הוא הופך לאחד מתומכיו הראשונים של ישו. שתי העלילות, של חיי בן חור ושל חיי ישו, נעות בחלקו השני של הספר בד בבד.
הספר תורגם לעברית שמונה פעמים מאז שנות העשרים של המאה ה-20. ברוב התרגומים הושמטו חלקים הנוגעים לעליית הנצרות ולהצדקתה, לנוכח התנגדות היהדות המסורתית לדת החדשה. מאז ראשית ימי הראינוע והקולנוע זכה "בן חור" למספר גרסאות. כולן זכו להצלחה מרובה ועל כולן עלתה הגרסה משנת 1959, בכיכובם של צ'רלסטון הסטון כבן חור וחיה הררית הישראלית בתפקיד אשתו אסתר. הסרט זכה ב-11 פרסי אוסקר והוקרן בפני עשרות מיליונים בכל רחבי העולם.
על עמדתו הדו-ערכית של ואלאס ליהודים אפשר ללמוד מתקרית מביכה שאירעה בעת ביקורו של הציר-הגנרל בירושלים, בשלהי 1882, תקרית שגרמה למתחים בין האורח לקהילה היהודית בעיר. בשל השבת המתקרבת, קיצר נציג הפחה והמתורגמן שלו, היהודי יוסף קריגר, את קבלת הפנים. ואלאס נעלב והתלונן בפני הפחה וזה הדיח את קריגר מתפקידו. עורך השבועון "חבצלת", ישראל דוב פרומקין, כתב מאמר מחאה בשם "רפובליקני ודספוט", שבו גינה את התנהגות האורח. בתגובה נעצר פרומקין ועיתונו נסגר לחודש וחצי.
בעיתון "הצפירה" שהופיע בוורשה נכתב על הפרשה המעציבה: "ביאת השר הלזה [ואלאס] הסבה תוגיון נפש ומחלת לב לאחינו העברים תושבי ירושלים".
וולאס כתב ופרסם עוד ספרים, שזכו להצלחה. ביניהם היו "האל הבהיר" ו"נסיך הודו".
ערים נעלמות ומתגלות מחדש – ספרו של פרנק ס' דה האס
Frank DeHass, Buried Cities Recovered or Explorations in Bible Lands, Philadelphia 1882
פרנק דה-האס היה איש-דת ודוקטור לתיאולוגיה. הוא שימש כקונסול ארצות הברית בירושלים במשך כשלוש שנים וחצי – מדצמבר 1873 עד יולי 1877. דה-האס הרבה לסייר בארץ ואף נעדר תקופות ארוכות מהקונסוליה בירושלים בשל נסיעות ממושכות במזרח וכן לאירופה ולארצות הברית. נסיעותיו אלה סייעו לו בכתיבת ספרו "ערים שנקברו ונגלו מחדש או גילויים בארצות המקרא", שיצא לאור בשנת 1882.
דה-האס ראה בפעילותו הקונסולרית שליחות. במבוא לספרו כתב: "מטרת המחבר בקבלו על עצמו את המינוי מטעם ממשלת ארצות הברית וקביעת ביתו למשך שנים מספר בארץ-ישראל, לא הייתה מטעמי כבוד או רדיפה אחר תפקיד, אלא משום השאיפה לבקר בארצות המקרא, כדי שיוכל לבדוק בעצמו איך המנהגים והמסורות של התושבים והטופוגרפיה בהם הם חיים תואמים את דברי הקודש".
הספר מתחלק לשלושה חלקים. שבעת פרקי החלק הראשון עוסקים במצרים והקשר שלה עם המקרא. החלק השני, והגדול בספר, משתרע על פני 17 פרקים והוא עוסק בארץ ישראל (The Land of Israel בלשונו). הוא מספר על ההיסטוריה העתיקה של הארץ ועובר לתקופתו: החיים בארץ בכלל ובירושלים בפרט, בית לחם, בריכות שלמה, חברון, ארץ פלשת, מישור החוף, הכרמל. לאחר מסע ממושך זה על מפת הארץ הוא יוצא למסע נוסף מירושלים לדמשק דרך השומרון והגליל. מסע שלישי הוא עורך מירושלים לבקעת הירדן, ים המלח מצדה ועין גדי. תשעת פרקי החלק השלישי מתארים את "ארץ ישראל שמעבר לירדן" – אזורים הנכללים כיום בירדן, סוריה ועיראק.
הספר זכה להצלחה גדולה ועד 1883 ראו אור חמש מהדורות. במהדורה החמישית הוסיף דה-האס נספח: "מצרים ותושביה – העלייה והנפילה של אימפריות".
דה-האס נחשב לקונסול אוהד ליהודים והעניק חסות למאות יהודים רוסיים שנותרו ללא הגנה קונסולרית בעת מלחמת רוסיה-תורכיה בשנת 1877.
הנרי גילמן וחסן הפלח
Henry Gillman, Hassan, A Fellah: A Romance of Palestine, Boston 1898
הנרי גילמן היה קונסול ארצות הברית בירושלים במשך חמש שנים – מ-1886 עד 1891. הוא היה מעורב בביטול האיסור התורכי על כניסת יהודים לארץ ב-1887, והרבה לסייר בארץ. סיורים אלה שימשו אותו בבואו לכתוב רומן, שגיבורו הוא פלח חסון ויפה תואר בשם חסן.
לצידו של חסן מככבת בספר אהובתו היפהפיה חילווה. סיפור אהבתם מזכיר לא במעט את פרשת רומיאו ויוליה. חסן הוא בן הכפר בתיר וחילווה נולדה וגדלה בכפר מלחה, שניהם לא רחוקים מירושלים. בין הכפרים שוררת איבה ממושכת וניסיונו של חסן להביא לשיח' של מלחה את עורו של נמר אכזרי שצד במו ידיו, אשר טרף כבשים מעדרי שני הכפרים – נדחה בבוז. חסן מגויס לצבא התורכי ונשלח ללחום בכרתים; חילווה בורחת מכפרה ומתחבאת במדבר ובירושלים. הסוף הוא טוב והאוהבים מתאחדים.
גילמן נקט בספרו גישה דידקטית. לצד התיאורים הספרותיים הוא מביא פרטי-פרטים על החיים בארץ, המלבושים, כלי העבודה, התושבים מכל העדות, התיירים, הקונסולים הזרים ואנשי הרשות התורכיים.
הספר זכה לקבלת פנים אוהדת. ה"ניו-יורק טיימס" כתב עליו (ב-14 במאי 1898), כי לראשונה מוצג פלח, שעד אז היה רק ברקע וטיפוס סביל בדרך כלל, כגיבור תרתי משמע: דמות מרכזית בספר וגיבור חיל. ואכן, גילמן הִשווה את חסן, הרועה המוצק בעל עור בגון הברונזה לרועה קדום ונודע – דוד בן-ישי.
בכתב העת "A Literary Journal" (יומן ספרותי) מיולי 1898 נכתב כי גילמן החיה בספרו את הנופים המקראיים ויתרונו הגדול הוא שהכיר אותם מקרוב בשל תפקידו בירושלים. המבקר העריך כי "חסן הפלח" יזכה בהצלחה בשל העלילה הסוחפת ותיאורי ארץ הקודש.
ואכן, במהלך השנים הופיעו מהדורות רבות של הספר. המהדורה האחרונה, בכריכה רכה, של "חסן הפלח", ראתה אור ב-2012. כן ניתן לקרוא את הספר בכמה גרסאות מקוונות.
מורה דרך לירושלים – ספרו של אדווין ס' ואלאס
Edwin S. Wallace, Jerusalem the Holy, New York 1898
אדווין ואלאס כיהן בירושלים כחמש שנים, לקראת סיומה של המאה ה-19 (1898-1893). הוא נודע ביחסו האוהד ליהודי העיר והדבר בא לידי ביטוי גם בספרו, שהופיע זמן קצר לאחר שסיים את תפקידו.
הספר "ירושלים הקדושה" הוא למעשה מורה דרך היסטורי ועכשווי (לזמנו) של ירושלים, ויורד לפרטי פרטים ביחס לעבר ולהווה, תוך העפת מבט אל העתיד. בין פרקיו: העיר בתקופות הכנענית, הישראלית ובימיו של ישו; ירושלים החדשה; ההרים והגיאיות המקיפים אותה; הר הבית; כנסיית הקבר ו"הקבר החדש"; מקומות מעניינים במיוחד בעיר; אירועים דתיים בירושלים; אקלים ובריאות; פרקים המוקדשים ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים; עתיד ירושלים.
בולטת בהעדרה התקופה המוסלמית בתולדות ירושלים ו-ואלאס אינו מסתיר את דעתו שהמוסלמים לא הביאו שום טובה לעיר. הזנחתה בתקופתו היא פרי התנכרות מוסלמית בת מאות בשנים. אשר לעתיד, וולאס שולל את הדעה שימי הזוהר של ארץ-ישראל וירושלים הם נחלת העבר בלבד. התרשמות שטחית של תיירים ואפילו של אנשי דת ונציגים קונסולריים החיים בארץ מביאה אותם למסקנה מוטעית, שלשממה ולהזנחה אין תרופה. הדבר אינו נכון ולארץ – וכן לירושלים כבירתה – עוד נכונו עתידות.
אמנם התורכים, שליטי הארץ, מתנגדים באופן עקרוני לחידושים ולשיפורים, אולם הזמן עושה את שלו: נסללו כבישים ראשונים, הונחה מסילת ברזל מיפו לירושלים, ויש עוד סימנים של מודרניזציה. אך העתיד האמיתי בעיניו של ואלאס טמון ביהודים. הם שישקמו את העיר ואת הארץ לאחר שיחזרו מתפוצותיהם. ואלאס מבסס זאת על נבואות הנחמה והגאולה, כגון "מזרה ישראל יקבצנו" (ירמיהו, לא ט) ועל המושבות החקלאיות שהקימו היהודים בארץ בשנים האחרונות.
היהודים והנוצרים, תוך שיתוף פעולה ביניהם, יוכלו להביא את השינוי. בין הנוצרים מציין וולאס לטובה את הטמפלרים, שבנו מושבות לתפארת. אשר למחלוקות בין יהודים ונוצרים – ניתן להתגבר עליהן. את המוסלמים אין הוא מזכיר בהקשר זה, ואף זאת ככל הנראה בכוונת מכוון.
ירושלים במאה הראשונה לספירה
Selah Merrill, Ancient Jerusalem, Ney York, 1908
סלה מריל כיהן כקונסול ארצות הברית בירושלים יותר מכל קונסול אחר – 14 שנה במהלך 25 השנים שבין 1882 ל-1907. תקופת כהונתו הראשונה נמשכה שלוש שנים (1885-1882); הוא חזר לירושלים לכהונה שנייה ב-1891 והתגורר בעיר שנתיים; ב-1898 הטיל עליו הנשיא מק-קינלי את תפקיד הקונסול האמריקאי בירושלים בפעם השלישית, ומריל פעל בירושלים עוד תשע שנים – עד 1907.
מריל היה איש-דת פרוטסטנטי שהגיע לראשונה לארץ עוד בשלהי שנות השישים של המאה ה-19. לאחר מכן השתתף במשלחות מדעיות שונות של הקרן האמריקאית לחקר ארץ-ישראל וסייע לכמה מחוקרי הארץ הנודעים, כגון צ'רלס וילסון, צ'רלס וורן וג'ורג' אדם סמית. בשנות השמונים פרסם שני ספרים: "מזרחה לירדן" (East of Jordan), ו"הגליל בתקופתו של ישו הנוצרי" (Galilee in the Time of Christ). ספרו החשוב יותר לנושא דיוננו הוא "ירושלים הקדומה" (1908), שפורסם לאחר תום כהונתו השלישית של מריל בירושלים, כשנה לפני פטירתו.
"ירושלים הקדומה" מתרכז בירושלים של שלהי הבית השני, ערב המרד הגדול ברומאים ובמהלכו. מריל מביא את כל המידע שהיה ידוע בתקופתו על העיר, סביבותיה, מקורות המים שלה, בית המקדש, הכוחות הלוחמים – הרומאים בפיקודו של טיטוס והפלגים היהודיים השונים, ביצורי העיר, דמויות מרכזיות בזמן ההוא, ועוד. פרק הסיום של הספר מוקדש לאבן הירושלמית לתקופותיה ולשימושיה.
מריל אינו מסתיר את ביקורתו על "חובבים" שכתבו וכותבים על ירושלים, לאחר ביקור של ימים או שבועות ספורים. הוא, שחי בירושלים, בהפסקות, 25 שנה וערך מספר ביקורים ממושכים עוד לפני שהגיע אליה לראשונה, רואה עצמו מתאים לכתוב את קורותיה הרבה יותר מאחרים.
מריל היה אדם שנוי במחלוקת. פעילותו המחקרית והארכיאולוגית זכתה לביקורת נוקבת של קרן החקר הבריטית (ה-P.E.F.). הוא לחם במשך שנים בהשתקעות אמריקאים בירושלים, שנמנו עם המושבה האמריקאית, וראה בהם פורקי-עול מבחינה נוצרית ואנשים לא מוסריים. אלה תקפו אותו בחזרה, וככל הנראה הביאו לסיום כהונתו בירושלים. ואולם מאבקיו אלה אינם זוכים לביטוי ממשי בספרו על העיר.
אוסקר ס' שטראוס - על שלושה וארבעה
Oscar S. Strauss, Under Four Administratios, Boston and New York, 1922
מחברו של ספר זה כיהן מטעמה של ממשלת ארצות הברית שלושה פרקי-זמן בשירות החוץ, והוא עשה זאת תחת ארבעה ממשלים שונים של ארצו, כפי שמעיד שמו של הספר.
המחבר, אוסקר שטראוס, בן למשפחת אילי-הון, יזמים ונדבנים אמריקאים, ליתר דיוק יהודים-גרמנים שעשו חיל והון בארצות הברית. אחיו של אוסקר, נתן, מוכר בארץ כמקימם של בתי הבריאות בירושלים ובתל-אביב ועל שמו קרויה העיר נתניה. בני המשפחה היו, בין שאר עסקיהם, בעלי חנות הכל-בו הענקית בניו-יורק, "מייסיס".
אוסקר שטראוס היה הדיפלומט של המשפחה. בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה העשרים הוא היה תחילה ציר, ולאחר מכן השגריר האמריקאי הראשון באיסטנבול, אז בירת הממלכה העות'מאנית (1889-1887, 1900-1898, 1910-1909). כן כיהן כשר המסחר בממשלתו של הנשיא תיאודור רוזבלט, היהודי הראשון שמילא תפקיד ממשלתי בכיר זה.
שטראוס הכריז תחילה, בבואו לאיסטנבול (מאי 1887) כי ימלא את תפקידו הדיפלומטי כאמריקאי ולא כיהודי. הוא שמר על מרחק מהקהילה היהודית, אך עד מהרה מצא עצמו במלכוד: בארץ-ישראל הגבילו השלטונות העות'מאנים את העלייה היהודית ואיימו על מאות עולים בגירוש. שטראוס חשש להתערב, אך בקבלו רוח גבית חיובית מוושינגטון, נכנס לפעולה נגד הגירוש ואף גייס שגרירים וצירים של מעצמות אחרות. בספרו הוא מספר על מעורבותו זו וכן על ביקורו בירושלים בשנת 1887, שתוצאתו העיקרית הייתה ביטול הגירוש. סייע לו בגיבוש עמדתו נגד הגירוש, ללא ספק, הקונסול הנרי גילמן שהוזכר לעיל.
שטראוס כותב בספרו כי אלפים מיהודי ירושלים הקיפו את בית המלון בו התאכסן והודו לו על עזרתו. משלחת מטעם יהודי העיר, בראשות הרבנים הספרדי והאשכנזי הבכירים, הרב פניז'ל והרב סלאנט, הגישה לו אגרת הוקרה כתובה על נייר קלף.
לאחר ששב משליחותו הראשונה באיסטנבול גילה שטראוס מעורבות גדולה יותר בנושאים יהודיים בארצות הברית ומחוצה לה, והיא התחזקה עוד יותר בכהונותיו השנייה והשלישית בבירה העות'מאנית.
בשנת 1924 ערך שטראוס ביקור בארץ-ישראל. הוא סייר במושבות החדשות ובקיבוצים ותרם מאות ספרים מאוספו הפרטי לבית הספרים הלאומי בירושלים.
X X X
הנה כי כן, הקונסולים והדיפלומטים האמריקאים במזרח התיכון לא רק עסקו בענייני מדינתם, אלא גם נתנו דעתם לחיים סביבם ולהיסטוריה העשירה והמגוונת של ארץ-ישראל והארצות הסובבות אותה. יבולם הספרותי והמחקרי מדהים בהיקפו. דומה שכל אחד משני דיפלומטים אמריקאים ששירת במזרח במאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים, כתב ספר אחד ולעיתים גם יותר מאחד. וזאת, מבלי להזכיר מאמרים שכתבו לכתבי-עת והרצאות שנשאו בפני פורומים ציבוריים, אקדמיים ודתיים.
"אווירא דארץ-ישראל מחכים" – שנו חז"ל. נראה שהדבר השפיע גם האורחים לשעה (ארוכה) מארצות הברית.
לעזר רב בעת כתיבת החומר היה המאמר "הקונסולים של ארצות הברית בירושלים (1917-1844)" –
א – תהליכי המינוי – רות קרק; ב – ביוגרפיות – רות קרק ויוסי גלס; "קתדרה", 70, ינואר 1994, עמ'
192-161.
המקור: "חלומות ודיפלומטיה בארץ הקודש" – קונסולים אמריקאים בירושלים במאה ה-19, תערוכה וקטלוג בספרייה הלאומית בירושלים, 2013. אוצרות: דינה גרוסמן וד"ר נירית שלו-כליפא.
