מי החליט על הקמת המדינה
מי החליט על הקמת המדינה?
ד"ר מרדכי נאור
מתוך המדור "ארץ אהבתי" בכתב העת "אתרים" של המועצה לשימור אתרים, מאי 2018
מדינת ישראל חוגגת את יום הולדתה ה-70 ושוב חוזרת השאלה, שנשאלה פעמים רבות: מי החליט על הקמת המדינה? התשובות כוללות את דוד בן-גוריון, את עצרת האו"ם בהחלטתה מכ"ט בנובמבר, את הנהלת הסוכנות היהודית ואת הקונגרס הציוני.
אז לידיעת הכל: ארבע התשובות שהוזכרו לעיל אינן נכונות. התשובה הנכונה היא: הוועד הפעול הציוני, ממלא מקומו של הקונגרס הציוני בשנים שאינו מתכנס. ואכן, מושב הוועד הפועל הציוני כונס בתל אביב בימים 12-6 באפריל 1948, בעיצומם של קרבות מלחמת העצמאות וכחמישה שבועות לפני תום המנדט הבריטי, והוא שקיבל, אור ל-12 באפריל את ההחלטה ההיסטורית: להכריז על עצמאות המדינה היהודית מיד עם תום המנדט. הוועד הפועל אף בחר את שני גופי השלטון של המדינה המוקמת: מועצת העם בת 37 חברים, שמתוכה תיבחר מנהלת העם בת 13 חברים. שני גופים אלה הפכו ביום קום המדינה למועצת המדינה הזמנית ולממשלה הזמנית.
הוועד הפועל הציוני אימץ, למעשה, את החלטת הוועד הלאומי (הגוף המבצע העליון של היישוב היהודי) מ-1 במרס 1948, כי הנהלתו, יחד עם הנהלת הסוכנות היהודית, יהוו את הגרעין ל"ממשלה היהודית". בדיוני הוועד הפועל הורחבה המסגרת ונוספו אישים שייצגו גופים ומפלגות שלא יוצגו בשני הגופים הנ"ל, בהם הרביזיוניסטים, הקומוניסטים ואגודת ישראל.
דיוני הוועד הפועל, אליו הגיעו עשרות נציגים בכירים מרחבי העולם היהודי למרות מצב החירום ששרר בארץ, היו לא אחת מרתקים ודרמטיים. מקצת מהחברים הארצישראליים לא יכלו להגיע, משום שרותקו לעמדות המגן ביישוביהם. כך היה עם שלושת הצירים מקיבוץ משמר העמק – יעקב חזן, מרדכי בנטוב וברוך לין. חזן, שהגיע בסופו של דבר נשא נאום נרגש, כשהוא לבוש בגדי חאקי ופניו מפויחים לאחר הפגזה כבדה על הקיבוץ.
האורחים מחו"ל התלהבו במיוחד מכושר העמידה של היישוב ומההצלחות הצבאיות שלו באותם ימים עצמם (מבצע "נחשון" לפריצת הדרך לירושלים, קרב משמר העמק ועוד). על ההתכנסות והחלטותיה כתב עמנואל ניומן, ממנהיגי היהדות האמריקאית: "מעשה נועז שננקט ברגע קשה".
לצד שורה של החלטות בנושאי תקציב, לרבות הכרזה על מלווה לאומי בן 5 מיליון לא"י (סכום עתק בממדי הימים ההם) והסכם בין ה"הגנה" לאצ"ל, תשומת הלב העיקרית הופנתה להחלטה שהתקבלה ביומו האחרון של המושב, שהוגדרה במילים "הכרזת העצמאות היהודית". המילים היו עמומות משהו: "עם תום מועד המנדט תוקם הממשלה של המדינה היהודית", אך בפועל נקבע שמדינה יהודית עצמאית תוקם מיד עם סיום השלטון הבריטי, ב-15 במאי 1948.
"הכרזת העצמאות" של הוועד הפועל הציוני, שהוקראה על ידי זלמן רובשוב (שזר – לימים הנשיא השלישי) דומה במבנה שלה להכרזת העצמאות שקרא דוד בן-גוריון חודש לאחר מכן בטקס הקמת המדינה במוזיאון תל אביב. היא כוללת את כיסופי העם להשבת העצמאות במשך אלפיים שנות גולה, מזכירה את החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 ומדברת על "מדינה של צדק ושל הרוח, של שוויון כל תושביה, ללא כל הבדל של דת וגזע ומין וארץ מוצא, מדינה של קיבוץ גלויות והפרחת שממות". כמו במגילת העצמאות אף כאן הוזכר חזונם של נביאי ישראל והייתה קריאה לערביי ארץ ישראל ולמדינות השכנות "לאחווה ולשלום ולשיתוף פעולה".
אך שלא כמו במגילת העצמאות, ששם נעקף הפולמוס של הכללת שם שמיים על ידי השימוש בביטוי "צור ישראל", הסתיימה "הכרזת העצמאות" של הוועד הפועל הציוני במילים אלה: "לימיננו הצדק, אתנו כל מאוויי הדורות כאומה, אתנו מצפון העולם, אתנו צוואת מיליוני קדושינו-מעונינו ואתנו רצון החיים האיתן של מיליוני שרידינו. עלינו קדושת הגבורה של לוחמינו-מגינינו ואל אלוהי ישראל לנו לעזר".
חודש לאחר פרסומה של הצהרה זו הוקמה המדינה.
