מרדכי נאור (Mordecai Naor) הוא סופר, חוקר תולדות ארץ-ישראל והתקשורת הישראלית. יליד תל-אביב (1934). את שירותו הצבאי עשה בנח"ל. ממייסדי קיבוץ נחל-עוז בנגב. את לימודי התואר הראשון והשני השלים באוניברסיטה העברית בירושלים, במדעי החברה. תואר ד"ר קיבל מאוניברסיטת תל-אביב, בהיסטוריה של עם ישראל. נשוי לסופרת לאה נאור.
לימד בחוגים ללימודי עבודה ולהיסטוריה של עם ישראל, וכן בתוכנית ללימודי עיתונאות – כולם באוניברסיטת תל-אביב. היה ראש החוג ללימודי ארץ-ישראל במכללה האקדמית בית-ברל (1999-1990).
בעבר איש העיתונות הכתובה והמשודרת. כתב ועורך בעיתונים צבאיים, עורך ומשתתף בתוכניות רדיו וטלוויזיה רבות ומפקד גלי-צה"ל (1978-1974).
כתב וערך למעלה מ-130 ספרים, רובם בנושאי ארץ-ישראל והעם היהודי. ביניהם ביוגראפיות של הברון רוטשילד, פנחס ספיר, יעקב דורי וחיים לסקוב; "ספר העליות", "ירושלים – עיר ועם" (מהדורות בעברית ובאנגלית), "הטור השמיני" – בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן, "ספר המאה – ארץ-ישראל במאה העשרים – היסטוריה מצולמת" ו"העם היהודי במאה העשרים – היסטוריה מצולמת". "ספר המאה" ראה אור גם בתרגומים לאנגלית ולגרמנית. כן כתב עשרות מאמרים על תולדות הארץ, העיתונות בארץ-ישראל מראשיתה ועד ימינו, ציונות ועם ישראל - שהופיעו בספרים ובכתבי-עת מדעיים כגון "קתדרה", "הציונות", "יהדות זמננו", "רבעון לכלכלה", "עידן" ו"קשר". בשנים 2003-1987 ערך את כתב-העת "קשר" מטעם המרכז לחקר התקשורת של העם היהודי באוניברסיטת תל-אביב.
בשנים 1993-1982 ערך את הסידרה "עידן", על תולדות הארץ, במסגרת יד יצחק בן-צבי (15 כרכים).
יועץ היסטורי-מדעי ואוצר בתערוכות ומיצגים. ביניהם: מוזיאון ה"הגנה" בתל-אביב; מוזיאון המים והגנת הנגב בתש"ח בקיבוץ ניר-עם; גן הפסלים בשדרות קוגל בכניסה הצפונית לחולון – "מראה מקום – יובל לישראל"; מוזיאון הרעות במצודת כוח (נבי יושע); תצוגת רכבת העמק בכפר יהושע, מתקן השאיבה של "מקורות" בחולדה – מוצא "קו השילוח" לירושלים ב-1948 ותערוכות בבית ראשונים בהרצליה  ובבית בן-גוריון בתל-אביב.
יושב ראש ועדת התערוכות של מוזיאון ארץ-ישראל.
בין תפקידיו בעבר: יו"ר הדירקטוריון של רשות הגנים הלאומיים ויו"ר ועדת המקצוע של משרד החינוך בלימודי ארץ-ישראל.
זכה בפרס סוקולוב לעיתונות הכתובה (2002), פרס הרצל (2006), פרס בן-גוריון (2007) ופרס נשיא המדינה לציון זכרו של זלמן שזר (2012). פרסים נוספים: פרס ע"ש עמוס לב מטעם אגודת העיתונאים בתל-אביב, 1958; פרס רשות השידור עבור התוכנית "מחפשים את המטמון" בטלוויזיה (יחד עם יצחק שמעוני ומאיר שלו), 1978; פרס חיפה (יחד עם יוסי בן-ארצי), 1990.

עד כאן, בצורה פורמאלית ויבשה. בעמודים הבאים יובא הסיפור בצורה קריאה יותר, בהתאם לתקופות השונות בחיי.