החל ביולי 1978 נכנסו חיי לפרק חדש ורגוע יותר. עם סיום עבודתי כמפקד גל"ץ פסק הטלפון לצלצל בטירוף ובמקביל ירד באופן תלול מספר ההזמנות לאירועים ולהצגות בכורה. אפשר היה לעמוד בקלות על הקשר בין התפקיד לבין הכיבודים הקשורים אליו. יש הסובלים מכך. אני לא סבלתי. להיפך, אפילו רווח לי.
בחמש השנים הבאות התמסרתי לשני תחומים במקביל: כתיבה ועריכה של ספרים, בקצב גובר והולך, בעיקר במסגרת ההוצאה לאור של משרד הביטחון, שקיבלתי מינוי של העורך הראשי שלה, וכתיבת דוקטורט באוניברסיטת תל-אביב, בהנחייתו של פרופ' מתתיהו מינץ.
בתקופה זו הייתה לי בהחלט תפוקה נאה: כתבתי לא פחות מ-11 ספרים, מהם שלושה בשיתוף עם אחרים, וכן ערכתי שלושה ספרים (מהם אחד בשיתוף עורך נוסף). כן החל שיתוף הפעולה ההדוק שלי עם מוסד יד יצחק בן-צבי בירושלים, שהניב בשנים 1982 עד 1993 חמישה-עשר ספרים בסידרת "עידן".
עשר שנים הייתי עובד עצמאי, ללא מקום עבודה קבוע וללא שכר קבוע. כל הכנסותי באו משכר סופרים, ומכתיבה ועריכה לפי תשלום מראש. כך היה גם בהוצאה לאור של משרד הביטחון.
התמזל מזלי והיו לי כמה הצלחות גדולות, ובראשן הספר "מסיפורי ארץ אהבתי", שראה אור ב-1979 ותוך עשר שנים נמכרו 20 מהדורות שלו. גם הספר "הכותל" (יחד עם מאיר בן-דב וזאב ענר) שהופיע ב-1981 זכה להצלחה ניכרת ותוך שנים אחדות מכר רבבות עותקים ותורגם גם לאנגלית ולגרמנית.
ולצד הספרים השקעתי זמן רב במחקר אוניברסיטאי ובין השנים 1979 ל-1983 השלמתי את כתיבת עבודת הדוקטור שנשאה את השם הארוך: "פנחס ספיר (בתקופת השנים 1949-1930), לבחינת דרכו של מנהיג מהרמה המקומית לרמה הלאומית, על רקע ההתפתחות הפוליטית והכלכלית של היישוב היהודי בשנים אלה".
איסוף החומר, הכתיבה ותהליך השיפוט – הכל בהנחיית פרופ' מתתיהו מינץ – היו תובעניים מאוד ובה בשעה התנהלו במסלול קבוע ובצורה אינטנסיבית. עובדה היא שארבע שנים לאחר היציאה לדרך מסרתי את עבודת הדוקטור לשיפוט ולאחר תשעה חודשים קיבלתי הודעה על אישורה. הייתי סטודנט מבוגר למדי: התחלתי בלימודי התואר השלישי בגיל 45 ואת התואר קיבלתי כחודש לפני יום ההולדת 50.
על הנחייתו ועצותיו של פרופ' מינץ לא נותר לי אלא להודות לו בפעם האלף, וגם בכך אין די.
עד מהרה נקלטתי באוניברסיטת תל-אביב. תחילה לימדתי, במעמד מורה מן החוץ, בחוגים ללימודי עבודה ותולדות עם ישראל. לאחר מכן קיבלתי מעמד יציב יותר כעורך של חומר היסטורי במכון לחקר הציונות, ומ-1985 ואילך השתלבתי יותר ויותר במסגרת התוכנית החדשה ללימודי עיתונאות והמכון לחקר העיתונות היהודית שהוקם באוניברסיטה על-ידי שלום רוזנפלד.
במכון זה, שעם הזמן שינה שמו ל"מרכז ברונפמן לתקשורת יהודית", ביליתי שנים רבות. התפקיד המרכזי שלי היה לערוך כתב-עת בנושאי תקשורת יהודית וישראלית. קראנו לו "קשר", והוא הופיע מדי חצי שנה. זכיתי לערוך במשך שש עשרה שנים (2003-1987) – 33 חוברות.

  "קשר" – הגיליון האחרון בעריכתי,     "עידן" – אחד מ-15 כרכי הסידרה,
   מאי 2003                                   הופיע ב-1987

בכל אותן שנים המשכתי לכתוב ולערוך ספרים. מתפקידי כעורך ראשי של ההוצאה לאור במשרד הביטחון נפרדתי לאחר שלוש שנים, אך המשכתי לשמור איתה על קשר הדוק ובמהלך השנים ראו אור בהוצאה זו לא פחות מ-30 מספרַי.